אתם גם לא לבד. איגוד הפסיכולוגים האמריקני התייחס לאבחנה הלא-רפואית הזאת בדו"ח שפרסם במרץ השנה, ובו הוא חושף כי 49% מהאנשים דיווחו שהם לא מרגישים בנוח להסתגל למפגשים חברתיים ולהתקשרות בין-אישית בשעה שהמגפה תסתיים. נוסף על כך, 46% מהאנשים אמרו שהם כלל לא מרגישים בנוח לחזור לחיות את חייהם כמו שחיו אותם לפני ימי המגפה.
"תסמונת מערה" היא תופעה צפויה והיא גם לא היחידה. סביר להניח שיתעוררו עוד סוגים רבים של פחדים, תחושות תסכול, בעיות ומחלות פסיכולוגיות ופסיכוסומטיות למיניהן.
הפחדים של "אנשי המערות" מוצדקים. החברה המודרנית הפכה זירת טרף. אנחנו יוצאים מהדירה כמו חיות היוצאות מהמסתור כדי לטרוף. יוצאים כדי לחטוף משהו מהעולם ולשוב מהר אל ארבעת הקירות, נעולים על בריח מחשש למשיגי גבול. גישה הישרדותית טבעית.
בסופו של תהליך, המגמה שנראית שלילית תוליך את כולנו דווקא לכיוון ההפוך: לצאת מחוץ למערה בשמחה ולהתקשר לזולת בחפץ לב. אז גם נבין את הפחדים והחששות ואף נעריך אותם, שכן הם התעוררו דווקא כדי שנתחיל למיין את סוגי ההתקרבות בינינו: נדחה מעלינו חיבור תועלתני ונצלני, ונימשך לחיבור שבא מתוך לב פתוח ורצון להיטיב לאדם ולטבע.
אלא שלפני היציאה הזאת עלינו לסדר קצת את הבלגן שבחוץ, לטפל בג'ונגל החברתי שגדל פרא בין מאבקי כוח, לעג, זלזול ואנוכיות מצטברת. עלינו לארגן את החברה כך שרק נשים את כף הרגל ברחוב וכבר נימצא במרחב יפה ומזמין, נעים ומוגן. נהיה בטוחים מעבר לכל ספק שאף אחד לא מנסה לפגוע בנו, ונרגיש שכולם בעדנו כמו שאנחנו נהיה בעדם.
במשך השנים צבענו את החיים בשכבות של מחשבות פילוסופיות על איך להיות מאושרים, אבל לא נעשינו שמחים יותר. להיפך, נסגרנו ונעשינו מנוכרים זה לזה. אם נבחר לשנות גישה ולהתייחס לחיים שלנו בצורה רצינית יותר, נפסיק לדאוג כל אחד לטובת עצמו, נפסיק לרדוף אחרי הנאות זמניות מוגבלות, ונכוון את עצמנו להתעלות מעל החיים הגשמיים, אז נרוויח ובגדול.
כי האדם לא נועד לחיות בשביל הגוף שלו ולא בשביל הרצון המתחלף בו, אלא כדי להגיע לדרגה גבוהה יותר, דרגה רוחנית. האדם הוא מין שטרם סיים את התפתחותו, ודווקא ההכרה שעלינו לבנות אנושות מחוברת, לפתח בינינו את החלק האנושי, היא זו שמושכת אנשים להסתגר פנימה. למה? כי עוד לא למדנו איך להתקשר אחרת זה לזה.
יש עוד הרבה החלטות ושיקולים שעלינו לקבל כדי שנבנה לנו חברה מתחשבת, מזמינה, מושלמת. כאשר נמיין את תוכניות הטלוויזיה ונעדיף תכנים המעודדים יחסים יפים בין אנשים, כאשר נברור פודקאסטים שגורמים לנו להתחשב יותר באחרים, כאשר נתעל את התכנים שעוברים בצנרת העיתונות, אז בהדרגה יתקלפו כל השכבות החיצוניות, כל המחשבות שביקשו אושר שמתברר היום כמזויף, עד שנראה תחתיהן את הצבע המקורי של האושר, זה שנובע מיחסים של חיבור וחום אנושי.