19 שנה לנפילת התאומים: על אמריקה לבנות מחדש את בניין האומה
הלם עולמי. זו התחושה הגלובלית שהציפה את האנושות ב-11 בספטמבר – היום שבישר על אסון התאומים, על האסון לאומה, על העלבון למעצמה, היום שחידד את הפחד מהלא-נודע.
19 שנים חלפו מאז הטרגדיה, ועל רקע רוחות הטרור שמנשבות בעולם, ארצות הברית של אמריקה חוששת יותר מתמיד מאסון לאומי נוסף, חשש המורגש בעיקר בגבולות המדינה.
בזמנים שלפני הפיגוע, כשהייתי בא כדי לבקר את תלמידיי ברחבי ארה"ב ולהשתתף עימם בכנסים בינלאומיים, הייתי מגיע לשדה התעופה רבע שעה לפני הטיסה. עושה את מרבית ההכנות יום קודם, מגיע לשדה בדקה התשעים, נפרד מהמזוודה ועולה למטוס בלי בעיה. אחרי הנפילה התהליך נעשה ארוך ומייגע, בעיקר אחרי הנחיתה. סורקים אותך באלף מצלמות, מכף רגל ועד ראש, עולם אחר. זה מנגנון בטיחות סביר, אבל שטחי ביחס למוח האנושי הערמומי ולמגוון התחבולות האפשרי. ארה"ב לא בנויה להיות בשמירה מתמדת כזאת, היא לא רוסיה, אפילו לא מתקרבת.
מה שבטוח שהפגיעה בארה"ב גרמה לכל ארצות העולם לשנות את עמדתן ביחס להגנה וביטחון, בדגש בזמנים לקראת עלייה למטוס ועם הנחיתה בארץ זרה. אבל המוקד אינו השינויים הביטחוניים בעולם התעופה, זו תוצאה זעירה ממאבק גדול יותר שסימל אסון התאומים.
המכה בזמנו הייתה סמל למאבק המודרני שחילק את העולם לשניים: העולם הישן שנאחז בקרנות הדת ובכל מה שהאנושות סחבה על גבה מאות בשנים ולא רצתה להתנתק ולהתנער ממנו, אל מול העולם החדש – סחר בינלאומי, השאיפה לבטל גבולות, להתנער מהרגלים, להשתחרר מדתות ומאמונות. שיא ההתנגשות בין שני העולמות הלא-זהים הללו קרה בדיוק באסון התאומים.
למרות שהפיגוע נעשה על ידי ארגון אסלאמי קיצוני, נמשכו אחריו גלי הגירה אדירים של מוסלמים, וגם בתוך ארה"ב אמריקאים רבים מתאסלמים. את התופעה המעניינת הזאת אני מיישב בטענה כי זו תוצאה ישירה ועקיפה מהפוליטיקה של ברק (חוסיין) אובמה, מוסלמי ידוע בעל מדיניות מובהקת. הוא בזמנו שהתיר למוסלמים כניסה ללא הגבלות לארה"ב. אני זוכר שבאותן שנים שביקרתי תכופות באמריקה, הייתי עומד בתור לדלפק הקבלה בשער הכניסה לארה"ב, כשלפניי ומאחוריי תורים ארוכים של מאות ואלפי מוסלמים. גם אם זרם המהגרים נפסק מעט היום, עדיין נמשכים טפטופים של כניסות מהגרים עקב חוקים שנותרו ומחייבים לאחד בין בני משפחה.
האמריקאים באופיים אינם בנויים לעצור או לבלום מישהו אם הוא לא מוגדר בעיניהם כאויב. באותה נשימה אני גם לא חושב שהמוסלמים הם שונאי אמריקה בדמם. דת האסלאם מבקשת לשלוט ולהתפשט ברחבי העולם, זה יסודה, אבל היא לא נגד ארה"ב. יש ארגונים ותנועות קיצוניות, אבל לא דת האסלאם עצמה.
19 שנים חלפו מאז המתקפה החריפה על מגדלי התאומים, וגם בעוד עשור, כששוב יציינו את האגרוף שנכנס בבטן האמריקאית הלא-רכה, אני עדיין צופה בעיות רבות לארה"ב. העולם מידרדר בקצב אקספוננציאלי. בעיות כלכליות, בריאותיות, חברתיות מתפשטות מיום ליום, ובלתי ניתן לשנות על החוגים הקיצוניים שיצוצו עם כל מכה שתנחת על המין האנושי והאמריקאי בפרט. בזמנים העתידיים האלה, ואפילו קודם, אנשים רבים יאזרו אומץ להצטרף לארגוני הטרור, רק כי זה ישפר את מצב רוחם. כמו שראינו בבירור עם צעירים אירופאיים שהעתיקו את מגוריהם לארצות ערב, רק כדי להצטרף לשורות דאעש. כוח החיבור, השלילי אומנם, סיפק להם התחדשות ויצק משמעות חדשה לחייהם האפרוריים. אבל זה עוד רחוק מאיתנו, טרם סיימנו להתמודד עם אינסוף השינויים המנענעים שהקורונה הכניסה לאנושות.
מה שבטוח והופך ברור לכולם, שמאבק בטרור לא יכול להצליח, זו מלחמה שאין לה מנצח. הפתרון נמצא בשטח אחר. האחדות והסולידריות, הכבוד ההדדי והחוסן החברתי, הן הפתרון. ולא רק בעתות מצוקה או תחת איום כבד, אלא בפני כל משבר או מצב חירום שבו אמריקה וכל מדינות העולם עלולות להיתקל בפתאומיות – בערכים האלה תלויים הניצחון והביטחון של כל אומה, ועליהם צריך לעבוד.
займ на карту маэстро быстрозайм на карту или киви кошелексрочно займ под залог недвижимости