את השנה החולפת הייתי מסכם כשנת הקיצוניות. לכל כיוון שנסתכל הכול נהיה קיצוני יותר: האירועים החריפו, המתחים התגברו, והמתיחות הכי רצינית וקשה שהתגלתה השנה היא בין ישראל לארה"ב. שתי המדינות נכנסו למעין אופוזיציה אחת נגד השנייה, ובקרוב הן עלולות למצוא את עצמן יריבות לכל דבר.
האמריקאים לא מסכימים איתנו. בין חברי הממשל האמריקאי יש אנשים שלא רק חולקים על ישראל, אלא חולקים על קיומה של מדינת ישראל. לכן אחד הצעדים שאני מקווה שיהודי ארה"ב יעשו הוא להפסיק להזדהות עם המפלגה השלטת. שיבינו שלמרות שהממשל הוא דמוקרטי, הוא לא באמת פועל למען העם, אלא מכוון לשרת את אותם מנהיגים. המושלים משחקים בהלך הרוח בין שחורים ללבנים ובין קבוצות ומגזרים שונים באוכלוסייה; הם גם אלה שמושכים בחוטים ביחס לישראל, והיחס מצידם עוד יהיה גרוע הרבה יותר.
לא הייתה תקופה טובה יותר לישראל מתקופת כהונתו של טראמפ, ואנחנו לחלוטין לא הערכנו זאת ובגדנו בו. דחינו את התנועה הידידותית שלו לקראתנו, ועד שנלמד את הלקח כנראה יעבור עוד זמן רב, והשיעור יהיה רציני וארוך, ואפילו מגואל בדם.
זה בעיניי עיקר סיכום השנה בעולם כולו, כי מה שקורה בעולם תלוי במה שקורה בעם ישראל, ומה שקורה איתנו לא טוב בכלל. במרכז העולם עומדים היהודים, ואני לא אומר זאת בגלל שאני חלק מהעם היהודי, אלא מסיבות אובייקטיביות שאפשר לראותן לאורך הדורות. מרבית חוקרי ההיסטוריה שמביטים על התפתחות האנושות דרך עדשת הזמן יכולים להעיד שהיהודים נמצאים במרכז ההתרחשות של החברה האנושית.
"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצות לכל המין האנושי שבעולם כולו", כתב המקובל בעל הסולם במאמרו "הערבות", "באופן שהניצוצות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו של הכוח העליון, וכף החובה יתבער מן הארץ".
זו המשימה שהטיל עלינו הכוח העליון: להיות דוגמה לקשרי אהבה, למשוך אחרינו את העולם ולהביאו לאחדות שלמה, לקשר יפה בין כולם. קיוויתי שנגיע לכך בדרך הטובה, שנבין מבעוד מועד את תפקידנו ונתחיל ליישם אותו בימינו. אבל לצערנו אנחנו הופכים את הדרך לטרגית ומלאת סבל עבורנו, וכתוצאה מכך עבור העולם כולו. יהיה עלינו לתקן את המצב הזה, והתיקון יורגש בנו השנה בדרך לא נעימה.
מה שעתיד לקרות הוא שהעולם כרגיל יפנה נגדנו ויאשים אותנו. בתת-הכרה האנושות מרגישה שאנחנו אחראים לרע שהיא חווה, ועוד יכריחו אותנו לפנות את האדמה שעליה אנחנו חיים. אני אומר זאת בצער. דיברתי וכתבתי על כך בשנה האחרונה, חששתי שזה יקרה, וזה הולך ומתממש.
מבחוץ אף מדינה לא תעזור לנו. האמריקאים כבר אומרים בפה גלוי שהם לא ישתתפו בתוכניות שלנו. הם אפילו לא רוצים לספק לנו מטוסי תדלוק, כך שגם לא נוכל לתקוף את איראן ואת המתקנים הגרעיניים שמכוונים אלינו. זאת לא החזית היחידה שפתחנו בעצמנו נגדנו. כי לא רק שבגדנו בנשיא האמריקאי שהיה הכי טוב לישראל, אלא אנחנו ממשיכים באותו קו גם כאן בישראל ומוכנים להיכנס לבריתות שונות עם האויבים שלנו רק כדי לנצח יריבים פוליטיים. כבר נוצרות מפלגות וקבוצות שכל שונאי ישראל יושבים איתן יחד בשביל הכיסא. אנחנו משחזרים את מלחמות היהודים מכל ההיסטוריה.
"שמרו על נפשותיכם יהודים", זאת האמירה המתבקשת, כי מה שקורה בינינו גורם לכך שבממשלות העולם תעלה אותה מחשבה לראש: "למה מלכתחילה יצרנו את מדינת ישראל?" ואז יהיו פעולות שרשרת שיובילו לכך שידיחו אותנו מארגונים בינלאומיים, יגבילו אותנו ויעמידו אותנו למשפט בינלאומי. זה כבר קורה. אבל אנחנו רק נרגיע את עצמנו, נגיד שהכול זמני, בדיוק כמו שאמרו היהודים בגרמניה הנאצית לפני שהתחילו לאסוף את כולם למחנות השמדה.
הבאנו את עצמנו למצב הזה הן ברמה הגשמית כשדחינו את טראמפ והצבענו עבור ביידן, והן ברמה הרוחנית, כשלא תיקנו את הקשרים בינינו ולא בנינו גשרים מעל הפילוג והשוני כדי להיות עם אחד. מחוסר השתוקקות שלנו לקשר, לערבות ולהתחשבות הדדית, אנחנו מהווים דוגמה לדחייה הדדית שאין בשום עם בעולם. ואם אנחנו לא תואמים לחוקי הקשר העליון, אנחנו נמשכים לכיוון ההפוך, ואחרינו נמשך העולם ונשבר מורלית. קשה לקנא בעתידנו.
בפתח השנה האזרחית הקרובה אני בציפייה אחת: שנעלה בינינו את ערך החיבור ההדדי. אנחנו חייבים לנער את עצמנו מהקיפאון של הדורות האחרונים. לגלות מוכנות להשתנות. להתמקד רק בתיקון החברתי, כלומר לכנס את לבבות היהודים להרגשה משותפת אחת, להתגבר על השנאה ההדדית שקיימת בינינו ולהתקרב להבנה שאנחנו עם אחד שלם. אחרת נאבד.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מי אתה עם ישראל?"