סימבולי או לא, אבל דווקא בימי בין המצרים המסמלים את חורבן הבית, מתחולל פיגוע מעציב בהר הבית בירושלים.
צילום:רויטרס
במבט ראשון, מתחם הר הבית נתפס כמקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון, מוקד הסכסוך העתיק עלי אדמות בין יהודים וערבים. אני בטוח שגם אם היינו מקבלים לידינו שליטה מלאה על השטח, השנאה בינינו היתה מחריבה אותו בו במקום. כלל הזרמים ביהדות, החל מהרפורמים ועד האורתודוקסים, היו מסתכסכים ביניהם ונאבקים זה בזה עד טיפת דמם האחרונה; מתסיסים שנאה בחינם וסוללים לאויבינו את הדרך לשלוט בנו ביד רמה, כפי שקרה עם האימפריה הרומית לפני אלפיים שנה.
"כל שרי צבאות הרומאים שמחו על מריבות האחים בקרב שונאיהם (היהודים בירושלים) כמוצאי שלל רב ורצו למהר ולעלות על העיר", כותב ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, "הרעה מידי הרומאים לא היתה קשה מהצרות שעוללו איש לאחיו בידיהם. המריבה כבשה את העיר והרומאים כבשו את המריבה" ("מלחמות היהודים").
מרגע שאש המריבה ניצחה את אש האהבה, המניה על הר הבית אינה בידינו יותר. השפל הרוחני שאליו הידרדר העם היהודי, הפך את בית המקדש לחסר משמעות וריק מתוכן. לאחר אלפיים שנות גלות, זכינו היום להזדמנות בשיקום חורבן היחסים בינינו, כפי שכותבים גדולי המקובלים של המאה העשרים. מרגע שעלינו ארצה מכל קצוות תבל, ניתנה בידינו הבחירה להכריע את עתידה של ירושלים בכלל, ושל הר הבית בפרט, לטוב או לרע.
על פי חכמת הקבלה, המילה ירושלים היא מלשון "עיר שלם", יראה שלמה, עיר שבנויה על יראה משותפת מפירוד, ומסמלת את תחושת הנחיצות לשמור על החיבור המושלם בינינו. בלב הקשר בינינו, ממש במרכז, מתגלה רובד רוחני מיוחד שנקרא "הר הבית" – הר מלשון הרהורים, הר של אגו עצום שמפריד בינינו ומקשה עלינו להתחבר. עליו אנו בונים את "בית המקדש" – קשר פנימי ועמוק יותר בינינו, כינוי לרצון משותף לנתינה הדדית ואהבה.
אמנם בניין האבנים עצמו חרב, אבל זרע האחדות נטוע בתוכנו עוד מימי בית ראשון. לכן, מרגע שנתמקד ביחסים בינינו, נחדל להתקוטט זה עם זה ונטפס על הרהורי השנאה, נעורר את הכוח החיובי שטמון בינינו ובעזרתו נהפוך את שנאת החינם לאהבת אחים. כך בהדרגה, באותו שטח משותף בינינו, יקום בניין רוחני חדש המסמל שלום ואחווה, כמו שכתב דוד המלך: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".
כאשר נפעל בחיבור ובערבות הדדית נהיה כ"אור לגויים" – נאיר לעולם את הדרך לחברה מאוחדת, נשים קץ לסכסוכים בין כל העמים ונפיץ את כוח האחדות לכל עבר, עד כי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", כפי שכתב הנביא. זאת המשימה המוטלת על היהודים תחילה ולאחר מכן על כלל האנושות. כמו שכתוב, "עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה. שנאמר 'והלכו גויים לאורך'" ("ילקוט שמעוני").