זה קרה לפני 46 שנה, ביוני 1976: מטוס "אייר פראנס" נחטף בדרכו לפריז, ואחרי תדלוק בלוב נחת באנטבה, עיר ונמל תעופה באוגנדה שסיפקה מקלט למחבלים עם 248 החטופים שלהם. רוב הנוסעים שוחררו בהמשך, ונשארו רק הישראלים עם הטייס וצוות האוויר, שלא רצו לעזוב אותם.
מרגע שדבר החטיפה נודע בקרב הצמרת הביטחונית בישראל, התחיל להתגלגל אחד המבצעים המדהימים של מודיעין וגבורה, בתוך ארץ שאין איתה יחסים דיפלומטיים. כוחותינו הרגו את כל המחבלים, שחררו את רוב החטופים בלי פגע, אבל איבדנו את יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שהנהיג בשטח, ומכאן גם השם "מבצע יונתן".
באותה שנה שירתי בחיל האוויר בבסיס תל נוף, כך שידענו מראש על פרטי המבצע. את הנחיתה הראשונה על אדמת ישראל ביצע המטוס במחנה שלנו, ולאחר התארגנות ראשונית המשיכו הנוסעים לנמל התעופה בן גוריון כדי לקיים נחיתה ייצוגית.
אני זוכר את האירוע בצורה חיה ולפרטי פרטים. התרגשנו מאוד, זה היה מאורע מיוחד במינו. עד היום אני רואה בו פעולה נכונה, טובה, חזקה. הלוואי שגם בהווה ובעתיד נתנהל כך בנחיצות, בדריכות, ומתוך תחושה בלתי מעורערת של צדקת הדרך.
ההחלטה, הביצוע, התוצאות – כל המרכיבים הנכונים היו במבצע, והכול בלחץ זמן. לא פשוט להטיס מספר מטוסים ללב אוגנדה בסודיות מוחלטת ובסיפור כיסוי מוצלח, אבל למדינת ישראל היה מובן שהיא הולכת לנסות לשחרר את החטופים למרות הסכנה הגדולה, והיא עשתה זאת בהצלחה רבה.
לא רק עלינו השאיר המבצע רושם עז. סיפור שחרור החטופים הכה גלים בעולם וכל האומות התפעלו והתעניינו בפעולה הגדולה שעשה צבא קטן של מדינה קטנה. זה היה זמן גבורה בישראל, ולא של דיפלומטיה זולה, ולכן הצלחנו. כאשר אנחנו מתנהלים לפי כללי התורה, משכימים להרוג את הבאים להורגנו, בלי להתמהמה, בלי להתלבט ולנסות להרגיע את האויבים ואת שאר הסובבים, אנחנו תמיד מצליחים.
מאז הגבורה טבעה בפוליטיקה קטנה ובחשבונות זרים. תארו לכם אם היום הייתה המדינה מורידה כמה פצצות טובות, אפילו פצצת אטום, על החיזבאללה ועל חוליות טרור בסוריה או בלבנון, מה היה קורה? היה משתרר שקט מעזה עד דמשק, ולא היינו צריכים לחיות בחרדה על הלוחמים שלנו, בפחד על האזרחים.
מרגע שהתחלנו להפוך מדינה ככל העמים, וקיבלנו על עצמנו חוקים לא לנו, אנחנו רק מפסידים. ליהודים יש מערכת חוקים שנקבעה על פי חוקי טבע עליונים: כל כללי היהדות, החל מ"הקם להורגך" ועד "ואהבת לרעך כמוך", הם כללי יחס נכון ובריא לזולת. אלו הם חוקי הקשר של הכוח העליון, ועצם קיומם הוא מקור הכוח שלנו.
מאיפה נכנס לנו לראש הרעיון ליישם חוקים של אומות אחרות? כי העולם לחץ עלינו לקבל את חוקיו, עד שנכנענו והסכמנו. בזמן מבצע אנטבה עוד היינו איתנים. לא נכנענו והלכנו אחרי הוראות זרות. גם אחרי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן עמדנו על שלנו. גולדה פקדה להרוג את כל מי ששייך לטבח, וכך נעשה.
בממשלה של היום ודאי שאין אפשרות לפעול כך, למרות שהעם עצמו היה תומך בפעולה כזאת בלב שלם. כאשר אנחנו מתכופפים לפני האומות, אנחנו מקרבים את עצמנו לאותו מעמד שהיינו בו במחנות הריכוז, לכן אנחנו נתונים היום בסכנה. אבל אם נחזור לפעול בינינו בערבות הדדית, לפי כללי האומה, ונגיב בתקיפות לכל מי שמנסה לפגוע בנו, העולם יחזור להתרשם מאיתנו ולקחת מאיתנו דוגמה. הוא יראה בנו את מי שאנחנו באמת: "אור לגויים".
צילום: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"