91 אמריקנים מתים בכל יום כתוצאה ממנת יתר של משככי כאבים אופיאטיים. זה הנתון הקשה שהזניק את דונלד טראמפ להכריז אמש על משבר האופיואיד בארה"ב כמצב חירום בריאותי לאומי – צעד הנמצא שלב אחד מתחת להכרזת מצב חירום לאומי כללי, כמו אסונות טבע או מפגעי טרור.
צילום: רויטרס
מגפת האופיואיד – התמכרות למשככי כאבים המבוססים על אופיום ממכר כמו הרואין – הרגה רק בשנתיים האחרונות יותר מ-60 אלף איש, מספר גדול יותר מקורבנות מלחמת וייטנאם שנמשכה 20 שנה. מגפת האופיואיד היא באופן רשמי הגורם מס' 1 למוות בקרב אמריקאים מתחת לגיל 50 – הרבה יותר ממוות כתוצאה מכלי נשק, מתאונות דרכים וממחלת סרטן. אם בעבר טעו לחשוב כי המגפה נפוצה בעיקר בקהילות כפריות קטנות, כיום ברור לכול שהיבשת כולה נגועה בה.
אמנם הכרזתו של טראמפ תאפשר לממשל לנתב משאבים כלכליים קיימים וכוח אדם למאבק במגפה, אבל הוויכוח בציבור האמריקאי נע ונד על השאלה האם פתרון מעין זה יפתור את ההתמכרות הקשה לסם. בכדי לטפל בהתמכרות הולכת וגוברת בממדים כאלה, לא יועיל לצייד את השוטרים עם אנטידוט – נוגדן שסותר את השפעותיו של הסם הקטלני עבור אלה שלקחו מנת יתר. גם הרחבת הטיפול התרופתי למכורים, או פתיחת מרכזי גמילה נוספים לא יסייעו לאורך זמן. אלה יכולים לרכך את הסימפטומים של המשבר, אבל הם לא יטפלו במגפת ההתמכרות משורשה. ייתכן כי פיקוח יתר על הרופאים יגרום להם לספק פחות מרשמים, אך ניסיון העבר מראה כי המכורים מוצאים דרכם אל סוחרי הסמים ברחובות. מאבק נוסף ואחרון שנראה אבוד מראש הוא הניסיון להצביע באשמה על חברות התרופות הענקיות שיישאו באחריות.
"המלחמה בסמים", כביכול, הוכרה בציבור ובממשל ככישלון עצום, מה שעורר חוגים שלמים בחברה להאשים את המכורים עצמם. אולם זה כמו להרוג את השליח במקום לשמוע את המסר שבא להעביר. ומה בפיו? צאו וחקרו את הגורמים הסוציולוגיים שמניעים את ההתמכרות הזאת לממדים אדירים, ושאלו שאלות עמוקות יותר, כמו: מה גורם לאנשים בחברה שלנו לפנות לסמים אופיאטיים מלכתחילה? מה החברה שלנו לא עושה כראוי כדי למנוע את המספרים ההולכים וגוברים של מכורים לאופיאטיים?
חשוב לדעת: רוב המשתמשים באופיאטיים אינם נוטלים אותם מתוך כאב פיזי, אלא מתוך סוג אחר של כאב, כאב רגשי. ישנם רצפטורים של אופיאטיים בכל הגוף שלנו, והם מיועדים לאזן רגשות כמו פניקה, חרדה, בנוסף על הכאב הפיזי. כשהיינו תינוקות היו בחלב האם שינקנו המון אופיאטיים, וגם כאשר מישהו מחבק אותנו, גזע המוח שלנו מפריש אותם.
רבים יופתעו לשמוע שצורת תמיכה חברתית, אמון הדדי, מערכת יחסים זוגית, משפחה אוהבת, או אפילו פשוט אקלים חברתית טוב ובטוח – מניעים את ייצור האופיאטיים בגוף שלנו. לכן הצורך למשככי הכאבים קשור בצורה בלתי ניתנת להתרה, עם מנגנון החיווט הטבעי שלנו לקשר.
ומה בפועל קורה? החברה שמקדשת ערכים חומריים רומסת כל שבדרכה. עושה את בני האדם כל כך מתוחים, חרדים, חמוצים, בודדים, כך שאספקת האופיאטיים הטבעית והמאזנת אינה מספיקה להם. אם להציב זאת בתוך משוואה חברתית פשוטה: אנחנו מייצרים הרבה יותר ניכור, חוסר ודאות וסטרס, מאשר ביטחון, חמלה והדדיות. לכן מסות של אנשים פונים לאופיאטיים מלאכותיים. למרבה הצער, החברה לא מייצרת מספיק הרגשה של חיבור, לא מייצבת את המאזניים עם משקל חיובי, טבעי, שימלא את החסך.
הטבע לוחש לנו בדיוק את מה שעלינו לשנות בחברה שלנו. מגפת האופיואיד חושפת את הטבע ההדדי והמקושר של המין האנושי. אנחנו מחוברים זה לזה עד לעצם, כמו תאים באורגניזם אחד. באופן טבעי אנו נמשכים אחד לשני כדי לקבל תחושת ביטחון ותמיכה. גם העמידות הפסיכולוגית והביולוגית שלנו, שניהם תלויים ביחסים הבריאים והחיוביים בסביבה החברתית שלנו. אולם איננו שונים במאומה מתאים שמאבדים קשר עם גוף האדם, ברגע הניתוק הזה, גם אנחנו מתנוונים עד מוות.
משבר האופיואיד מצטרף לשורת משברים שתכליתם להראות לנו שאי אפשר לברוח משינוי מסיבי של התרבות המערבית. עלינו להכיר בצורך ההכרחי לקשרים אנושיים בריאים ולאקלים חברתי חיובי. במוקדם או במאוחר נהיה חייבים להבריא את החברה החולה שלנו. כדי לעשות זאת עלינו לפעול באותו מנגנון שאנו מתעללים בו היום: החיווט הפנימי שלנו לקשר אנושי.
לחכמת הקבלה שיטה מעשית. דרך מעגלי שיח שמספקים אינטראקציה חברתית חיונית, חיובית ובטוחה, ניתן לעורר את הכוח החיובי, את ה-"אופיואידים". עלינו ליישם את השיטה בכל מקום שמתאפשר, בכל מקום שבו בני אדם נמצאים בקשר: במקומות עבודה, בבתי ספר, בבתי אבות ואפילו בגני ילדים. עלינו לשדר דוגמאות כאלה בטלוויזיה, ברדיו וברשתות החברתיות. כך שכל אחד, הרבה לפני שהוא פונה לסמים נרקוטיים, בכל דרגת מינון, יוכל בקלות לאתר קהילה תומכת שתספק לו סביבה ליצירת קשר חיובי אנושי. אז בני האדם ירכשו במהרה את ה"היי" הטבעי, את הרגש העוצמתי שנוצר כתוצאה מיחס אנושי טוב, אליו כולנו מתוכנתים. יחס עילאי כזה לא רק יפתור את ההתמכרות לאופיאטיים, אלא גם יוציא אותנו מתוך התבנית המחשבתית שהתקבענו בה, אותה פריזמה מעוותת שדרכה אנחנו רואים את המציאות החברתית, וייתן לנו כוח לדמיין ולשאוף אל החברה שכולנו רוצים לחיות בה.
אנחנו חיים בזמן שבו טבע ההתפתחות האנושי מכריח אותנו להעמיק את הקשר בינינו, ולהגיע לרמה חדשה של חיים אנושיים. ככל שנתעכב, נחוש מתוסכלים יותר ונשמע על יותר סיפורי התמכרות. במקום זאת עלינו לפקוח את עינינו ולראות את ההזדמנות האדירה להתקדמות חברתית שנמצאת ממש בלב המשבר.