על מה ולמה עלינו לבקש סליחה?

אלול הוא החודש האחרון בלוח השנה העברי, ולכן הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה. על מה ולמה עלינו לבקש סליחה? נתחיל ממש מההתחלה…

תמונה: שאטרסטוק

לפני 14 מיליארד שנה התרחש המפץ הגדול ונוצר היקום. כמות אנרגיה עצומה שהייתה מרוכזת בנקודה מזערית אחת התפרצה לכל עבר, והיקום החל להתפשט במהירות אדירה. החלקיקים הרבים שנוצרו התקבצו לאטומים, והאטומים לכוכבים ולגלקסיות. מיליארדי שנים לאחר מכן התעצב כדור הארץ הדומם, ועליו התפתחו הצומח והחי עד להולדתו של האדם.

האדם חי בשלווה וברוגע, באיזון עם יתר חלקי האנושות ועם כוחות הטבע, עד שלפתע נוצר פיצוץ נוסף. "המפץ הגדול של האנושות" ניפץ את האחדות הפסטורלית בקרב החברה האנושית, והחל להרחיק את בני אדם איש מרעהו, בדומה לדרך שבה הכוכבים ביקום ממשיכים להתרחק זה מזה.

את כוח הפירוד השלילי, האגואיסטי והלא מודע שפעל להרחיק בינינו, זיהה לראשונה בן אנוש בשם "אדם". הוא הבין כי עליו לאחות את הקרע בין בני דורו. היות והוא היה הראשון שהביא לשינוי מהותי במערכת היחסים השבורה בין בני האדם, אנו נוהגים לחגוג את הגילוי שלו ב"ראש השנה".

מאז ועד ימינו חלפו 5,779 שנים (התשע"ט), אותן אנחנו סופרים על פי לוח השנה העברי, ומדי שנה אנו נוהגים לברר מחדש את מהות חיינו ואת תפקידנו בעולם הזה. אחת השאלות שיכולה לסייע לנו להגדיר את מצבנו היא, האם השנה התקרבנו זה לזה מעל לנטייה הטבעית שמפרידה בינינו? או לא? חשבון הנפש הזה מכונה "סליחות", וכדי להפנים את המשמעות שלו אנחנו נדרשים לצאת למסע קצר בזמן.

עשרים דורות חלפו מאז אותו בן אנוש שפיתח את הבחנותיו ומכונה "אדם הראשון" ועד שהתיישבה רוב האנושות במרכז העשייה של העולם הקדום – בבל העתיקה.

בתקופה זו פעלו על האנושות שני כוחות טבע מנוגדים: כוח החיבור, הכוח החיובי, שחותר להתפתחות חברה אשר מקיימת קשרי ערבות הדדית, וכנגדו כוח הפירוד, הכוח השלילי, שנשלט על ידי הטבע האגואיסטי. הכוח השלילי הוא שהרחיק והפריד בין תושבי בבל ברמה שלא הכירו קודם, עד שלבסוף חדלו לדבר זה עם זה ונעשו לאויבים. כוחות הטבע המנוגדים שהתנגשו זה בזה גרמו למשבר קשה, אולם כשם שמתוך גרעין שנסדק באדמה נובט צמח, כך מתוך המשבר בין בני האדם נולדה אנושות חדשה.

הקרע החברתי המשיך להתפתח, והאנושות התפזרה על פני כדור הארץ. רק קבוצת אנשים קטנה החליטה לקרוא תיגר על כוחות הטבע, והתנגדה בפועל לתהליך הפירוד. בער באנשיה דחף פנימי שחייב אותם להתחבר זה לזה. חבורת הנבחרים הזו כינתה את עצמה בשם "ישראל" – על שום רצונם להידמות יָשָר לאל, לתכונה של כוח הטבע השלם והנצחי. במקום אחר כינו אותם בשם "עברים" – כי הם עברו כבר לפעול על פי חוקי הטבע, או "יהודים" – כי פעלו לייחוד ולהרמוניה עם הטבע.

בראש הקבוצה הזו עמד אברהם אבינו, חוקר שלא התפשר בחיפושו אחר משמעות החיים. הוא היה הראשון שזיהה את הסיבה למשבר: האגו המתפתח שמפריד ומרחיק בין בני האדם. אברהם דחק בתלמידיו להתאמץ להתעלות ולהחזיק בכל כוחם ברוח האחדות מעל לפילוג הנורא. המאמצים שלהם לחיבור עוררו כוח חיובי שטמון בטבע. הכוח הזה איזן את המגמה השלילית וקשר ביניהם קשר אמיץ, המכונה "כאיש אחד בלב אחד". מתוך המאמצים הללו פיתח אברהם שיטת חיבור שאותה לימד כל דורש. שיטה זו אפשרה לחברי הקבוצה להתחיל לפתח ביניהם מערכת יחסים המבוססת על נתינה, על אהבה ועל ערבות הדדית, שנקראה בפיהם "בית המקדש".

ברגע שבני ישראל הגיעו לרמת קשר מקסימלית ביניהם, הידרדר המצב והקשרים נחלשו. הם הבינו כי על מנת לחזק את הקשרים ביניהם עליהם להיקשר אל אחיהם הבבלים, שהתפזרו והפכו לשבעים אומות עולם. אהבת האחים שהתחלפה בשנאת חינם, הובילה לא רק לחורבנה של מערכת היחסים של "בית המקדש", אלא גם לחורבנו של בית המקדש הפיזי ובהמשך להתרסקות ממלכת ישראל המאוחדת. בקרב הבבלים המשיך כוח האגו לפלג, וזרע שנאה לכל עבר.

אלפיים שנים התבוללו היהודים בין אומות העולם. מחד, הניצוץ שזרע אברהם בעם ישראל התחיל לפרוח בלב האנושות, ומאידך, היהודים ספחו לתוכם רצונות אגואיסטיים חדשים ודעות שונות. סיום המיזוג הכלל עולמי מסמן את נקודת הפתיחה למהלך האמיתי שיוביל לנקודת מפנה בהיסטוריה האנושית.

בעולם הגלובלי והמקושר של ימינו, עם ישראל ושבעים אומות העולם שקועים יחד בצרה משותפת, קצת כמו אדם הראשון לפני 5,779 שנה, או כמו אברהם אבינו לפני 3,800 שנה. המשבר הדרמטי שפוקד אותנו היום הוא תוצאה מאותו חוסר איזון בין כוחות הטבע המנוגדים: האגו שיוצר עימותים ופילוג וגורם להתרחקותנו זה מזה, ולעומתו כוח החיבור שמפתחים בני האדם כדי לאחות את החלקים השבורים למערכת הרמונית שלמה.

בדורות הראשונים לא הבנו את פעולת כוחות הטבע מאחר ולא היו בידינו הכלים לכך, אך מרגע שנוצרה נקודת החיבור הראשונה בבבל, מוטל עלינו להחזיק בה ולפתח אותה על פני כל מצבי הפירוד. אברהם הותיר לנו שיטה ומשימה בצדה: לספק לעולם את כוח החיבור עד שיגיע למצב הרמוני ומאוזן.

כדי לא לטעות בדרך ליעד שהציב בפנינו הטבע, עלינו לבצע יום יום בדק-בית ולבחון לעומק עד כמה התקדמנו לעבר החיבור בינינו, והאם אנחנו עדיין בדרכנו אל אותה רשת קשר שלמה שגילה אדם הראשון.

בירור מהותי זה נקרא "סליחות" – גילוי הפער בין כוחות הטבע החותרים לאחדות, לבין חוסר הרצון שלנו להתאחד. באופן סמלי נהוג לברר יחד לפני ראש השנה באיזו מידה אנחנו פועלים בהתאם לחוקי הטבע של המערכת השלמה. על כך אנחנו מתוודים "אשמנו, בגדנו, גזלנו…", ומצטערים על ההזדמנות שהייתה בידינו לממש את החיבור בינינו ולא עשינו זאת. וכעת הוא הזמן הנכון לחשב מסלול מחדש ולהתחבר.