פעם, בימים לפני שפרצה הקורונה וקבעה בינינו מרחקים פיזיים, היינו מתכנסים לשלושה ימי חג בגני התערוכה בתל אביב; שלושה ימים של כנס עצום בן אלפי אנשים, שלושה ימים של אחדות וחיבוק אחד גדול.
בחתימת האירוע האחרון סיכמנו שבכנסים הבאים נצטרך לשכור אצטדיון עצום, אבל לא שיערנו שזה יהיה היכל וירטואלי. וכך קרה. בסוף השבוע האחרון התקבצו יחד מעל 8,000 חברים וחברות, תלמידים ותלמידות, עטופים בעוד אלפי צופים ברשתות החברתיות מכל רחבי העולם למטרה אחת: חיבור לבבות.
מתוך משבצות קטנות קראנו יחד מן המקורות של חכמת הקבלה, שרנו יחד, סעדנו יחד, השקנו כוסות לחיים לעבר מצלמות האינטרנט ויצאנו כל אחד מהמשבצת שלו ללב אחד משותף. גילינו את היתרונות של החיבור הווירטואלי ששובר כל מחסום ונכנס פנימה כמו אינפוזיה. מעניין איזה כינוס יזמן לנו הכוח העליון בשנה הבאה, והיכן הוא יתפוס את העולם. בטוח במצב מחובר ומתקדם יותר.