משורת המחדלים שהובילה לבריחת ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, ומתפיסת ארבעה מהם בשבת האחרונה, אני לא חושב שהחברה הישראלית תפיק לקח משמעותי. לא תלמד משרשרת הטעויות ולא תוציא מוסר השכל.
הסיפור לא מתחיל בשב"ס או בכל אחת מזרועות הביטחון, אלא הרבה קודם. זה שנים על גבי שנים שהחברה הישראלית מידרדרת ביחסה הרשלני למערכות המדינה, לערכים ולאזרחים, לנהלים ולחיים בכללם. הטבע העקשן שלנו גדל מיום ליום, וכמעט כלום לא בולם אותו או גורם לו להתרכך ולהשתנות, אפילו לא אירועים ביטחוניים בעלי פוטנציאל נפיץ.
הכול מתחיל ביחסים בינינו, והיחס האגואיסטי שלנו זה לזה הוא מוקד הבעיה, לא התוצאות המעשיות שבאות אחריו. לכן אין להתרגש מהתקשורת שחוגגת בניצחון את תפיסת המחבלים, זה האקשן היומי שלה. כל כך הרבה מקרים קורים שהרעש התקשורתי מחריש לנו את האוזניים לשמוע איפה נמצאת הבעיה המרכזית. היא לא רק במבנה הכלא, אלא גם במבנה החברה. גם אין לסמוך על כך שהכול יהיה כשורה ומהלכים מנוונים יעלו על מסלול מתוקן. האירועים במדינה מתנהלים לפי יצר אגואיסטי פעיל בעם קשה העורף שלנו, ובלתי אפשרי לעצור אותו. הוא הולך וגדל.
גם כשמדווחים שעכשיו ייערך בדק בית מקיף – בדיקה קפדנית של צוותי הנדסה שיבחנו מחדש את מתקני הכליאה ברחבי הארץ, נבירה עמוקה בכשלים שהובילו למחדלים ועוד בדיקות וחקירות – עדיין נסתום את החור שהתגלה כאן, בעוד המים העכורים ימשיכו לזלוג מאלף חורים אחרים. במוקדם או במאוחר נתבשר על המחדל הבא.
פרט לבהלה רגעית, למחדלים כמו בריחת המחבלים אין הרבה השפעה עלינו. הם מסוגלים רק להוכיח לנו שכל אחד מאיתנו מרוכז בעצמו, פועל לטובתו בלבד בלי להתחשב באחרים. אנחנו מוכנים למכור הכול בלי להתחשב במולדת, במדינה ובחברה.
בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה העשרים וההוגה החשוב של דורנו, כתב שנים ספורות לפני קום המדינה על הניוון ביחסים בינינו שגורם לכל המחדלים באשר הם: "בושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאיבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכול, היא אבדת הכרת הלאומיות. כלומר הרגש הטבעי המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, התנוונו וניתקו מליבנו, חלפו עברו ואינם.
והגרוע מכול, כי גם המעט שנשאר בנו מהאהבה הלאומית אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שמתקיים בתוכנו מבחינה שלילית, כאחים לצרה. ואיגוד המתקיים מתוך גורם חיצוני אינו איגוד לאומי כל עיקר" (עיתון "האומה").
במילים אחרות, אין לנו חינוך להתחשבות בזולת, לאהבת אחים מעל הפילוג הנורא. אין גורם פנימי שילכד אותנו כעם, אלא רק גורם חיצוני שקושר אותנו, וזהו יסוד שלילי וגרוע לבניית חברה למופת.
הטוב שיכול לצאת מהרע הזה הוא תוספת הכרה במצבנו העגום. הבנה ומודעות מוגברת לזה שאנחנו רחוקים מייעודנו כעם יהודי, מתפקידנו הרוחני להיות אור לגויים – חברה שתפעל באיחוד כמו משפחה חמה, ותקרין מתוכה דוגמה חיובית לכל העמים. נכון לעכשיו, האור הופך עמום מיום ליום, יוצר חורים נוספים, חופר מנהרות תחתינו, משתחל מכל פינה אפשרית, ובסופו של דבר חוזר ומאיים עלינו בדרכו השקטה.
"התקווה היחידה", מבטיח בעל הסולם, "היא לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה – אז נדע שיש לנו יסוד טבעי להמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".