בין שנות החמישים של המאה הקודמת עד לשנת 2010 היה העולם בתקופה של התפתחות בלתי רגילה. אלו היו זמנים טובים מאוד של נסיקה ורווחה, ואז התחילה צניחה חופשית של כל אזרח ובכל ממשלה, של כל מדינה ושל העולם כולו. הפערים בין המעמדות התעמקו, המלחמות המתישות התמשכו, החלומות הגדולים התכווצו והאושר התרחק.
סימני הצניחה המתגברים בלטו מאוד בשנה החולפת: לא הצלחנו ליישם תוכנית כלכלית-חברתית באף מדינה, אנשים בכל העולם כבויים כי העתיד שמנחם בתקופות קשות לא מאיר יותר מההווה, אז אין למה לצפות. למה זה קורה? מה עלינו לשנות כדי לעצור את הנפילה המואצת והמתמשכת הזאת? ואיך כבר נתחיל להתרומם?
אם היינו עושים חשבון נפש כזה, היינו מגיעים למסקנה שמוכרחים להפסיק להתקוטט בין המדינות כמו ילדים בחצר. שעלינו להתייחס יפה ונכון לכדור הארץ הקטן שלנו, שכבר בקושי מחזיק את עצמו בזמן שאנחנו ממשיכים לפרק ולרוקן אותו. היינו מבינים שאנחנו צריכים לראות במה אפשר לעזור למשפחות לא להתפורר, ובכלל לסייע לחברה האנושית להתקשר נכון זה לזה. כי היחסים בינינו בלתי נסבלים והם אלה שמפילים אותנו, גורמים לנו להתעלל זה בזה, גורמים לעתיד להיראות שחור.
אני לא רואה נכונות באנשים, בעמים, בממשלות או בארגונים בינלאומיים להתבגר ולהשתנות. להיפך, אני רואה שהאגו האנושי – הרצון לנצל את האחר, לדקור אותו, להזיז אותו כי הוא עומד בדרכי – יוצא תמיד כמנצח ביחסים בינינו, גם במשפחות, גם בין המדינות, ולצערי מתוך כך העתיד הקרוב לא נראה טוב.
בקצב הנוכחי היחסים בעולם בשנת 2022 יתדרדרו יותר, הריחוק בין המדינות והעמים יעמיק ויתרחב יותר, וכולם יהפכו עוינים ומזלזלים זה בזה. צר לי לומר כך, אבל זה מה שאני רואה, ומה שגרוע יותר מהרע המתגבר הוא שאנחנו לא לומדים ממנו דבר.
למרות הרע והטון הפסימי, אני לא מפסיק לקוות שהשנה האזרחית החדשה שאנחנו עומדים לקבל את פניה, תהיה שנה שבה נתפוס מה גורר אותנו לתהום ונתחיל להתייחס למצבנו ברצינות: נפנים שזאת לא מעידה זמנית אלא קריסה שתלך ותסחרר את האנושות בצלילה מטה ולא תהיה חזרה אל "החיים הטובים" שאמללו אותנו וחיסלו את כדור הארץ. החיים יהיו טובים אך ורק אם נעשה טוב אחד לשני.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"