בשבועות הראשונים שלו הוא ישמיע קולות גרוניים, קולות המיה וגרגורים. בחודשים לאחר מכן הוא יפיק מלמולים ועיצורים כמו "בה, גה, מה". אחרי חצי שנה הוא יחקה קולות דיבור, וכעבור שנה וחצי מלידתו, התינוק שלנו ירכוש אוצר מילים בקצב מהיר ויתחיל לבנות משפטים קצרים. כשיחגוג שנתיים הוא כבר ידבר ללא הרף.
בשנים הבאות קולו המתוק יישמע פחות באוזנינו, הילד יתחיל לפתח שיח פנימי. הוא ינהל בעולמו הפרטי יחסי גומלין בין המחשבות למילים – אומנם מקוטעים וקצרים – אבל באופן שברור ומספיק לו כדי לקבל החלטות עם עצמו, להציב מטרות ולשייף אותן בתוכו, להימנע משגיאות ולשמוח בקרבו גם בלי מלל.
הקול הפנימי יכול להזכיר לנו את הטעויות שלנו, לגרום לנו לאכול את עצמנו, ולא פעם גם לזעוק בקול רם בתוכנו. התופעה המורכבת והפלאית הזאת של שיח פנימי ייחודית רק לנו, בני האדם. אפילו אצל קופים היא לא קיימת.
בעזרת הקול הפנימי האדם יכול לנהל דיון סוער בתוכו או לצחוק על עצמו, להיות בהתנגדות ובהתנגשות פנימית, למתוח ביקורת על עצמו, להתעלות מעל עצמו, לשלוט על עצמו ולבצע בעצמו ועל עצמו שינויים נפלאים, מהפכות ומטמורפוזות.
בלי הקול הפנימי שמהדהד ומלווה אותנו בכל שבריר שנייה לא היינו יכולים להתפתח. גם הקול השלילי ביותר שיכול להטריף אותנו, קול הגדוש בארס וביקורת עצמית, נועד בסופו של דבר לסייע לנו לקבוע את רמת ההתפתחות הבאה שלנו.
לא צריך להתנפל על הקול ולשלוט בו, אלא להתחבר עימו, לזרום עימו ולקלוט לאן הוא מוביל אותנו. לחוש כיצד הוא אוחז לנו ביד – או מצלצל לנו באוזניים – וכיצד הוא לוקח אותנו קדימה, למקום הרצוי לו.
אם נפתח רגישות גבוהה לקול הזה נרגיש, וייתכן אף נגדיר, שהקול הפנימי בא מלמעלה. זהו קול עליון, כוח משגיח ואוהב, מלאך פרטי שמוביל אותנו לתיקון, להתגברות מעל הקשיים – ממש כמו הורה שמוליך את בנו הקטן והאהוב, מלמד אותו איך לזהות מכשולים ואיך להתגבר עליהם.
גם אם לעיתים הקול הפנימי מתעתע בנו ומפיל אותנו על הקרשים, זה נעשה בכוונה תחילה, בשביל שנלמד לקום ולחזור; להכיר את הרע, לחוות אותו לרגע קט, רק כדי לצאת מתוכו ולהתעלות להרגשת הטוב, "כיתרון האור מתוך החושך".
אם נתייחס באהבה לכוח העליון שמתלבש בנו, מוביל אותנו, שומר עלינו, מנחה אותנו ומראה לנו את הדרך הנכונה בכל רגע של קיומנו, אז נהיה עימו בקשר נצחי תמידי, נכיר אותו ממעשיו ונידבק בו עד שנגלה עולם שכולו טוב.