סקר חדש שנערך לרגל שבוע הילד הבינלאומי, קובע את מה שכולנו כבר יודעים: כמעט מחצית מבני הנוער סובלים מבדידות עזה שנובעת מחיזוק הקשרים הווירטואליים ומהתרופפות הקשר הבינאישי. בדידות שעלולה להוביל לדיכאון ולהתאבדויות. איך פועלים יחד כדי לשנות את המציאות? הרב ד"ר מיכאל לייטמן קורא לנו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי
"קשה לי מאוד… אני במתח, בעצבים, בלחץ מטורף. כבר תקופה שאני לא מצליח להתרכז בלימודים, רק נכשל במבחנים, ואף אחד לא באמת מבין אותי", מספר בעיניים דומעות ירון בן 16 מחדרה למדריך החברתי שלו. "שלא תבין אותי לא נכון, יש לי ים של חברים, אבל אני מרגיש לבד. אף אחד מהם לא באמת חבר…"
סקר חדש של "יוניסף", קרן האו"ם לילדים, החותם השנה שבעים שנות פעילות, מציג תמונה קודרת של מצוקת הבדידות בקרב ילדי ישראל: כשליש מבני הנוער חווים תחושת בדידות בהפסקות, אף על פי שהם מוקפים בחברים, והנתון המדאיג יותר הוא שאף לא אחד מהם פונה לגורם מקצועי בשעת מצוקה. אם נדמה שלפחות בבית הם עטופים בהורים המבינים ללבם ויכולים להתנחם בזרועותיהם, ממצא נוסף בסקר מצביע על כך ש-45 אחוזים מהצעירים מדברים עם הוריהם פנים אל פנים רק פעם בשבוע. השאר מתקשרים עם הוריהם בעיקר דרך הודעות ווטסאפ.
"דור המסַכים"
הצורך בהשתייכות נחשב בפסיכולוגיה לצורך אנושי בסיסי, מרכיב חיוני ומוביל בשלבי ההתבגרות של בני הנוער. האדם מטבעו זקוק לקרבה ולקשרים בעלי משמעות אשר במסגרתם יפתח מיומנויות חברתיות ויזכה לאהדה ולתמיכה רגשית. הביטוי המעשי ביותר לכך בולט דווקא במשפחה, לכן כל ספק שמתעורר בילד ביחס לתחושת השייכות שלו, מפריע לתפקוד תקין.
כשליש מבני הנוער חווים תחושת בדידות בהפסקות על אף שהם מוקפים בחברים, (צילום: נתי שוחט | פלאש 90)
לדעת אנשי המקצוע והמומחים בתחום, הסיבה המרכזית לנתונים הקשים של תופעת הבדידות וחוסר ההשתייכות נעוצה בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים. יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ יפעת שאשא ביטון, אומרת כי "הניכור החברתי הוא תולדה של התקשורת הווירטואלית שתופסת מקום נכבד בחיינו, ותורמת לתחושת הבדידות של הילדים". ד"ר תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי המתמחה בתרבות הנוער בישראל, טוען שתרבות המסכים אחראית לחוויית הבדידות של הדור.
ד"ר סמי חמדאן, מומחה לדיכאון ולמניעת התאבדויות, מצא במחקרו כי 30 אחוזים מבני הנוער מגדירים את עצמם כמכורים לאינטרנט. ההתמכרות הזאת גורמת להם לפגיעה בתפקוד היומיומי: הזנחת שיעורי בית ומשימות לימודיות, העדפת בילוי באינטרנט על פני בילוי עם חברים ומשפחה, ותחושת שעמום או חוסר משמעות ללא אינטרנט. בנוסף, החשיפה הגדולה לרשת והשימוש המופרז בה מפתחים בדור הצעיר קשיי שינה, שבחלקם גורמים למחשבות אובדניות, כך עולה מאותו המחקר.
אולם הטכנולוגיה היא רק כלי בידי המשתמש בה. כשם שאנרגיה גרעינית יכולה לשמש לתועלת האדם ולספק חשמל למיליוני בני אדם, אך יכולה גם לגרום להשמדת המונים. לכן אל לנו להטיל את האשמה על האמצעים הטכנולוגיים. אם נבחן את התופעה לעומק נגלה שבבסיסה נמצא הטבע האגואיסטי של האדם, שדוחף אותו להשיג עוד ועוד סיפוקים לטובתו בלבד, ואפילו על חשבונם של אחרים.
אפשר לעשות צעדים לכיוון, ולהתחיל כבר עכשיו להתחבר, (צילום: קבלה לעם)
לפי חכמת הקבלה, הטבע האגואיסטי שלנו הוא תכונה מולדת שנמצאת בכל אחד מאיתנו, "יצר לב האדם רע מנעוריו". האגו גדל בנו לאורך תקופות חיינו בקצב מסחרר, והוא האחראי להרגשת הניתוק שלנו מהזולת. בעבר נהגנו לחיות בקהילות קטנות, בכפרים ובעיירות מבודדות, ולדור הצעיר היה נוח לגדול בחיק הסביבה התומכת. אולם בימינו, האגו האנושי מתפרץ ומרחיק אותנו מחיים קהילתיים מוחשיים, ובמקומם אנו פותחים עוד ועוד קבוצות ווטסאפ המטפחות חיים וירטואליים חסרי רגש וחום. במקום לחזק את הקשרים בינינו הטכנולוגיה מצמצמת אותם והופכת את הרגשות לעקרים. כך נשאבים בני הדור הצעיר אל תוך בועה מלאכותית המנתקת אותם מ"החמצן החברתי", ובחלק מן המקרים אף גורמת לדיכאון.
הנורה האדומה הזו מחייבת אותנו לעצור ולשאול לאן מועדות פניו של הדור הבא? אילו ערכים אנחנו מעוניינים להנחיל לילדינו? מה נוכל להעניק להם מעבר לסיוע כלכלי? ואולי גם אנחנו כמותם, "ילדים שהזקינו" ושוקעים עמוק בבוץ?
אין לנו ברירה, עלינו לדאוג לעתיד החברה. התרופה הטובה ביותר לפוגג את תחושת הבדידות ואת הרגשת חוסר השייכות בקרב בני הנוער היא חכמת החיבור. עלינו לבנות לעצמנו סביבה טובה שמושתתת על ערכים נעלים של ערבות הדדית, ואשר תחסן אותנו מפני כל ה"וירוסים" החברתיים השונים. ככל שאנו המבוגרים נעלה את חשיבות הקשר האנושי ונפעל בחיבור, כך יחלחל הרעיון דרכנו אל הדור הצעיר. דוגמה אישית היא תמצית החינוך.
כישורי חיים או קישורי חיים?
אני קורא לצאת במיזם חינוכי וחברתי המבוסס על חוקי הטבע הגלובלי שמלמדת חכמת הקבלה. האחדות היא המבנה היסודי ביותר בטבע, והיא התרופה הבלעדית לבדידות. הטבע שואף לאיזון, לשוויון ולשלמות. בני האדם הם חלק מהמעגל של הטבע, לכן גם עלינו חלה החובה לפעול בשוויון ובהתחשבות הדדית. ההבדל היחיד בינינו לבין הפרטים האחרים שבטבע הוא שעלינו לעשות זאת באופן מודע בעזרת תהליך חינוכי. כאשר נבנה בינינו קשרים הדדים שיתאימו לחיים בעולם הגלובלי של היום, ללא ספק נזכה להבנה ולהרגשה שיסייעו לנו להחליט נכון ולהצליח בכל דרכינו. השיטה קיימת, כל שעלינו לעשות הוא להתחיל ליישם אותה.
לצאת במיזם חינוכי וחברתי המבוסס על חוקי הטבע הגלובלי שמלמדת חכמת הקבלה. מתוך אירוע מעגלי שיח לבני נוער(צילום: קבלה לעם)
המחקרים מעידים על הצורך בעיצוב מחדש של האקלים החברתי. כדי להבריא את החברה ולהעניק לילדינו חיים טובים, עלינו להתמקד בבניית האדם שבילד. רק כך נצליח להתמודד עם המצוקה הגדולה ביותר של בני הנוער היום – הרגשת הבדידות.
למען האמת, עלינו לבנות את האדם בכולנו, לא רק בילדים שלנו. התהליך צריך להתרחש במקביל בכל מוסד וארגון בחברה. להתפרש על פני תשתית רחבה ואחידה שתחצה את כל המגזרים ותפעל במגוון המסגרות החברתיות – החל מגני ילדים, דרך בתי הספר והאוניברסיטאות, מקומות עבודה, בתי חולים ובבתי אבות וכן הלאה. כלי התקשורת והטכנולוגיה המתקדמת ישמשו אותנו ליצירת חיבור והפריה הדדית במקום לפירוד ולניכור בינינו. רשת האינטרנט תהפוך מועילה וידידותית ותסייע ליצירת מודעות חדשה לעולם המקושר שבו אנחנו חיים: קורסים מקוונים, סדנאות חווייתיות ושאלונים וירטואליים שיאפשרו לאדם למדוד את התקדמותו בשיפור מערכת היחסים בינו לבין החברה. צעד כזה ללא ספק יחסל את מגפת הבדידות.
כאשר ילדינו, ואנחנו כמותם, נשב ונשוחח במעגלי שיח, כל אחד מאיתנו ירגיש כשווה בין שווים. הרגשת החיבור שתיווצר במרכז המעגל תעניק לכל נער ונערה אפשרות לביטוי אישי, ותספק תחושת ביטחון ולא בדידות. ועד שנשכיל ליישם תוכנית נרחבת לשינוי כולל בחברה, אפשר לעשות צעדים בכיוון, ולהתחיל כבר עכשיו להתחבר.