כמו עץ השדה: להיות אדם בארבעה צעדים

ט"ו בשבט, לפי חכמת הקבלה, מסמל הזדמנות להתפתחות חדשה. מצב רוחני מיוחד שבו האדם זוכה לראות את פירות חייו כתוצאה מכך שנטע את עצמו בסביבה נכונה.

לאורך דורות נעזרו המקובלים באלגוריה על תיאור התפתחות האילן כדי להמחיש לנו את התהליך שעובר האדם מתחילת דרכו הרוחנית ועד שהוא מגיע אל השלמות. המקובלים שיתפו אותנו בניסיונם האישי ותיארו בצורה חיה וברורה את תהליך הצמיחה הרוחני, שבסופו "מצמיח" האדם "פירות רוחניים מתוקים ועסיסיים".

מורי, הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), היה המקובל האחרון בשרשרת המקובלים שהקביל את התפתחות האדם לתהליך התפתחות האילן. באגרת מיוחדת שכתב לתלמידיו הוא תיאר בפירוט ובבהירות את השלבים שעובר אדם מהרגע שבו הוא פוגש בחכמת הקבלה אז "נטמן הגרעין באדמה", ועד שהאדם מגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר המושווית ל"עץ אשר מניב את פירותיו הבשלים".

הרב"ש פירש את הפסוק המפורסם "כי האדם עץ השדה", והסביר ש"כל העבודות שנוהגים באילנות, שיהיו מוכשרים להוציא פירות, נוהגים גם באדם … ועניין פירות הוא תכליתו של האדם" (1).

צעד ראשון: מכשירים את הקרקע

איכות וקצב צמיחתו של האילן תלויה בקרקע שבה הוא גדל. לכן, הצעד הראשון והחשוב ביותר שעלינו לעשות בטרם נתקדם לזריעה, הוא לבחור קרקע פורייה ומתאימה. כזו שתספק לזרע את התנאים הטובים ביותר לצמיחתו.

על מנת שהגרעין יוכל לנבוט, ובהמשך גם להכות שורשים ולגדול לעץ חזק ובריא, יש להכשיר את הקרקע, להפוך ולעדור אותה. כך גם על האדם "לחפור" בתוך עצמו ולחקור מהי המטרה שלשמה נברא (2). על ידי החקירה הפנימית שבמהלכה האדם מחפש את הטעם לחייו, הוא מחייה את "השורשים" הרוחניים שלו, את כוחות הטבע שמפעילים אותו, ובעקבות כך גם את "הענפים" מהם הוא ניזון.

בדומה לאילן שזקוק לקרקע שתספק לו את כל התנאים הנחוצים להתפתחותו, כך גם עלינו לחפש את הסביבה הטובה ביותר להתקדמותנו הרוחנית. הסביבה שמשפיעה על חיינו אינה מסתכמת רק ברחוב בו אננו מתגוררים או במגוון חוג המכרים שלנו, היא כוללת מקורות מהם אנחנו ניזונים על מנת לעצב את דעותינו, מקורות תקשורת ומידע, , החינוך אותו קיבלנו בילדותנו, וצבר החוויות אותו אנו נושאים. כל אלה יחד משפיעים על תפיסת המציאות שלנו.

על מנת לצמוח רוחנית, מומלץ לאדם לעיין ולקרוא בספרי המקור, ולנסות ולהפנים את המושגים, ואת צורת המחשבה הייחודית של המקובלים. בעבר ספרי הקבלה לא היו נגישים, והייתה מצוקה במורי דרך שיכלו לסייע בלימוד המשמעות הפנימית של חכמת הקבלה. כיום עומד לרשותנו עושר של מקורות באמצעותם אפשר ללמוד ולנסות ולהבין את האוצר הרוחני העצום שהנחילו לנו המקובלים האחרונים – הרב יהודה אשלג, (המכונה "בעל הסולם"), ובנו בכורו, מורי הרב ברוך שלום הלוי אשלג (המכונה הרב"ש). כתביהם מנחים ומדריכים אותנו צעד אחר צעד בדרכנו להיטיב את חיינו ולגלות את המציאות הרוחנית.

צעד שני: מדשנים את הקרקע

כעת עלינו לדשן את הקרקע ולהפרות אותה. אם עד לפני רגע הדרך הרוחנית נתפסה בעינינו כחסרת חשיבות – כפסולת וכזבל, היא עצמה הופכת עכשיו לדשן שמסייע להתפתחותנו (3). היא מעניקה לנו כוחות מחודשים שמסייעים לנו בהתקדמותנו, ועושים את הסביבה שלנו לחיונית ופורייה יותר.

האכזבות שחווינו מן המטרות השונות שהצבנו לעצמנו בעבר, מתחלפות בשמחה שמקורה בראייה מפוכחת של החיים ומטרתם ובהבנה של הסיבות לאירועים שמתרחשים בחיינו. אנחנו מגלים שהחיבור למקורות הקבלה האותנטיים מקנה לנו ביטחון ויכול לקדם אותנו להשגת "פרי עץ של ממש" בחיינו, פרי רוחני, שלם ונצחי.

צעד שלישי: מכסים את השורשים

השלב הבא בצמיחה הרוחנית שעליו כותב הרב"ש באגרת, נקרא "מְאַבְּקים" (4). בהיבט הבוטני, נהוג לכסות בשלב זה את השורשים החשופים בעפר, כדי שיוכלו להמשיך ולהתפתח ללא פגע. "שורש" היא מחשבה. בדרכנו הרוחנית עולים בנו לא פעם מחשבות, ספקות וחוסר אמונה ביכולתנו להשלים את המסע הרוחני ולהגיע לפרי הבשל.

עלינו "להיאבק" במחשבות ובספקות הללו ולסלק אותם מדרכנו הרוחנית. לצעוד בעקבות המקובלים, שכבר עברו את השלבים הללו, ולהעמיד את דבריהם מעל לכל הספקות שצצים בנו.

צעד רביעי: מסירים את הענפים היבשים

כבר מתקופת הילדות אנחנו סופגים השפעות רבות מהסביבה שגדלנו בה – ערכים, שאיפות, מוסכמות ודעות קדומות, שמובילים אותנו אל פירות חולפים וזמניים, פירות שאין בהם ממש. ערכים אלה נקראים "ענפים יבשים" משום שאין ביכולתם להניב פרי רוחני. כאשר האדם מתפתח בדרכו הרוחנית, הוא מתחיל להרגיש איך המוסכמות הללו נעשות "יבשות".

כשם שגיזום הענפים היבשים יסייע לעץ להניב פירות ראויים, כך גם אנחנו לומדים בהדרגתיות איך להסיר מעלינו את כל מה שיָבַש ומקשה עלינו להבין את המשמעות האמיתית של חיינו. את הפעולה הזו מכנה הרב"ש בשם "מכרסמים" – כרסום הענפים היבשים מהעץ (5).

צריך רק להתחיל לצמוח

כלל הפעולות שתיאר הרב"ש באגרת המיוחדת, הן רק חלק מהפעולות שהאדם מבצע בדרכו הרוחנית עד שיהיה "כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (6).

כל שעלינו לעשות הוא להשתמש בהוראות ההפעלה הפשוטות שהותירו לנו המקובלים כדי לקדם את חיינו למקום טוב יותר ולחגוג את חג החיים – ט"ו בשבט הרוחני.

מראי מקום:

1. "הנה כתוב 'כי האדם עץ השדה', היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיה מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות, מוכרחים לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא תכליתו של האדם" (הרב ברוך שלום אשלג – הרב"ש, "כתבי רב"ש", אגרת י"ח).
2. "חופרים בעיקרי האילנות: כמו כן האדם, צריך לחפור ולחקור את עיקר ותכליתו של האדם, מה הוא. לשם איזו מטרה בא לעולם הזה" (שם).
3. "האדם צריך להכניס את הזבל מהעלם אל הגלוי היינו לתוך הרגשתו" (שם).
4. "ולפעמים אנחנו באים לידי מצב של ייאוש, ואנחנו מרגישים שלא נעלה אף פעם ממצבנו שנמצאים בו עכשיו. על זה אמרו 'מאבקים', שצריך ללחום עם המחשבות הללו" (שם).
5. "כורתים וחותכים את הענפים היבשים מהאילן, היינו כל מה שרכש מהסביבה" (שם).

6. (תהלים, א', ג').