להיות "עבדים מודרניים" זה כבר לא בושה. רובנו מרגישים היטב שאנחנו שבויים של תפיסות חברתיות שמכתיבות לנו לעבוד כמה שיותר, להרוויח כמה שיותר, לקנות עוד חפצים לא נחוצים, כדי להרשים אנשים שלא איכפת לנו מהם
צילום: משה שי, פלאש 90
אוטוטו יסתיים חג הפסח, ונשוב לקבל בהסכמה את השחיקה ואת הלחץ הנפשי משעות העבודה המרובות. דווקא פסח זו ההזדמנות להקשיב ל"קול הפנימי", אותו הכוח שחי בתוך כל אחד מאיתנו ומזמין אותנו להתעלות מעל המציאות המוגבלת של העבדות לעצמנו, אל מציאות אינסופית של חירות מהאגואיזם. לכוח המיוחד ויקר הערך הזה, קוראים "משה".
מי אוהב אותי יותר ממני?
לפי חכמת הקבלה, לאדם ישנה נטייה טבעית מולדת לאהוב את עצמו ואת כל מה ששייך לו. כאשר אנחנו ממצים את המרדף אחר מטרות זמניות, שנדמה לנו כי בכוחן למלא את תחושת הרעב הפנימי הבלתי פוסק, אנחנו מגיעים לעייפות מחוסר התכלית של המירוץ הריקני, ובחלקנו מתעוררת מחשבה חדשה ששואלת: "מה הטעם בחיי?".
השאלה הזו נובעת מתוך התפתחותו הפנימית של האדם. מתוך התחושה שהכול נגמר בסופו של דבר, ומהו הערך המוסף של חיינו? מה נותר מהביקור הזמני שלנו על פני האדמה? וכשאין סיבה מוצדקת לחייו, מבקש האדם לדעת האם ישנה תוכנית לבריאה ולאן היא מובילה?
השאלה על משמעות החיים מסמלת את התעוררות נקודת ה"משה". אותה נקודה שמושכת ("משה" מלשון "למשות") אותנו אל החירות האמיתית, החירות מהאגו. הנקודה הזו פותחת בתוכנו ערוץ פנימי חדש, שבו נחייה את חיינו החופשיים. במקום להישאר משועבדים לרצון הפרטי שלנו, שדואג למלא את עצמו השכם וערב – נקודת ה"משה" מושכת אותנו אל החירות. למרבה הפלא, החירות טמונה דווקא בקשרים שלנו עם האחרים. כאשר אנחנו מגלים את רשת הקשרים שבה כולנו מחוברים זה לזה, אז אנחנו מגלים שהחופש הוא בשחרור מהדאגה לעצמי.
המעבר אל העולם החדש והטוב אינו מתחולל באופן מיידי. נקודת המשה בתוכנו צריכה להתמודד עם כל יתר הרצונות האגואיסטים שלנו: הם ה"מצרים" שאינם מוותרים, ולוחצים על האדם להישאר באהבה העצמית שלו. הם קוראים לו לטפל בעצמו, לדאוג לעצמו, "אכול היום, כי מחר נמות!". זו הסיבה שמשה אומר, "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי". כוונתו לומר, "איני יכול לדבר עמם, כי אני מדבר בשפת אהבת הזולת, והם מדברים מתוך האהבה העצמית".
אל המאבק בין המצרים לבין משה שבתוך האדם, נמשך כוח נוסף שמתגלה בתוכנו, הכוח העליון, אשר אומר לאדם, "בוא נלך יחד אל אותם הרצונות והמחשבות האגואיסטיים, בוא נלך אל אותו מלך זקן וכסיל ששולט בכל מעשיך, זהו ה"פרעה" שלך, ונוכיח לו עד כמה מטרותיו הנוכחיות, לנצל את כולם, להרוויח, לשלוט – הן נבזיות וקטנות. רק אז תרגיש את הטוב והחופש שבתכלית הבריאה, את החיים הנצחיים והשלמים".
כל אותם אנשים שחשים משיכה לגילוי אותם חיים נצחיים מעל האהבה העצמית, נקראים "עם ישראל", משום שמוכנים ללכת "ישר-אל" החירות מהאגו. במערכת הקשרים, שבה כולנו מחוברים ותלויים זה בזה, אפילו היחיד שפורץ את מעגל האגו, יכול להשפיע על המערכת כולה. הוא נעשה לעזר לכל האחרים להתעלות מעל רצונותיהם האגואיסטיים, לדרגת קיום יותר גבוהה. עד שכולנו מחוברים בערבות הדדית אגודה אחת, אשר בה שורה הכוח העליון. כך מתממשת התורה בכל אחד ואחת מאיתנו, כאשר "משה" הוא יריית הפתיחה, שמושכת אותנו לאותה מציאות עליונה.
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, על בסיס התוכנית "חיים חדשים" (שיחה מס' 719)