"כור היתוך", מסתבר, לא ממש הצליח. "רב-תרבותיות" נשמע מתאים יותר.
קואליציה רחבה היא ניסיון יפה לתת מענה למגוון שקיים פה, אבל האמת היא שיש בינינו קרע שרק הולך ומעמיק, ולאחות אותו זה האתגר הגדול שניצב בפניה. הרב לייטמן מציע את דרך האמצע על-פי חכמת החיבור
קולות רעידת האדמה הפוליטית שוככים, עת כולם מנסים להבין מה בדיוק קרה כאן בשבוע שחלף. במקביל מושב הקיץ של הכנסת ה-20 נפתח, ובשבוע הבא יושבעו שני שרים חדשים בישראל והקואליציה תתרחב ותתייצב, לפחות בינתיים…
שותפויות קואליציוניות ובריתות שנחתמות כהרף עין מבוססות על אינטרסים זמניים משותפים, ואין להן מטרה להביא לוויתור עקרוני או לאיחוד בין המפלגות או הדעות השונות בקרב העם.
זה מחזיר אותנו לשאלה אחת שתלויה באוויר עוד מאז שעלינו ארצה שבטים-שבטים: כיצד לשמור על הייחודיות של כל פרט ופרט ובד בבד לבנות כאן את האחדות שכל כך נדרשת לנו כעם?
צילום: Yonatan Sindel | flash 90
לתפארת מדינת ישראל
בסוף שנות הארבעים בשדרות קק"ל 17 בתל אביב התכנסו שני אישים לסדרת מפגשים חשאית. דוד בן-גוריון, יו"ר מנהלת העם, אירח בביתו את גדול המקובלים של המאה ה-20, הרב יהודה אשלג, המכונה "בעל הסולם" (על שום פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר).
הרב אשלג ראה חשיבות גדולה עד מאוד בהקמת המדינה. הוא הכיר היטב את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עם ישראל, והדאגה לגורלם של היהודים הדירה שינה מעיניו והניעה אותו לנסות להניח יסוד חברתי להקמת המדינה שבדרך. לשם כך, עוד טרם הקמת המדינה הוא כיתת את רגליו ונפגש עם כל ראשי היישוב של אותם הימים: משה שרת, שזר, ארלוזורוב, משה ארם ואפילו עם חיים נחמן ביאליק.
הרב יהודה אשלג, העיתון הבין מפלגתי "האמה" ובן גוריון
בפגישותיו עם בן-גוריון חזה הרב אשלג את הבעיות הצפויות לעם בהמשך דרכו, וניסה להקדים תרופה למכה. הוא האמין בכל לבו שאנו חייבים להקים כאן מדינה עצמאית ומאושרת, דבר שיתאפשר רק אם נלמד לדאוג איש לרעהו. "התקווה היחידה", כתב בעיתון "האומה" שהפיץ לאזרחי מדינת ישראל העתידית, "היא לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש. לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו. לחזור ולהחיות את אותם השרירים הלאומיים שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה – רק אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להיבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".
הרב אשלג ידע שמדינת ישראל תוכל להתקיים רק על בסיס "ואהבת לרעך כמוך". זה היסוד המשותף שלנו מאז היווסדנו כעם. בן-גוריון הופתע מדעותיו המהפכניות ומרחיקות הלכת של הרב אשלג שעסקו כולן בתהליך בניית עַם וחברה. שנים מעטות אחר קום המדינה, עם ההגירה ההמונית מארצות תבל, בחר בן-גוריון בגישת "כור ההיתוך" שתכליתה מיזוג הגלויות השונות לזהות ישראלית אחת, כפי שהתפתחה בתקופת טרום המדינה. הוא חיפש דרך לאחות את הקרעים בין התרבויות השונות לכדי שפה אחת, תרבות אחת ואתוס אחד. הביקורות כנגדו גברו, ומאז התפתחה בארץ גישת ה"רב-תרבותיות" – השקפה שמעודדת את המורשת של הקבוצות השונות.
אחדות עושים באהבה
שאלת אחדות ישראל נותרה בעינה והצעתו של הרב אשלג רלוונטית היום אולי יותר מתמיד. עם ישראל מפותח לפי שורשו ומכיל קשת דעות רחבה, "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". אין צורך לטשטש או להעלים אף אחת מהדעות, גם לא את הקיצונית ביותר, להפך, ריבוי הדעות מעשיר אותנו, כל עוד נדע לתעל אותן למקום הנכון.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו את שיטת החיבור: כיצד לעורר את הכוח החיובי שטמון בקשר בינינו, ובעזרתו לאזן את הכוח השלילי שמתגלה במחלוקות ובניגודים. בדומה לנַגָד במעגל חשמלי שמווסת את המתח בין הפלוס למינוס, כך פועלת גם החכמה העתיקה במערכות יחסים בין אישיות.
אני מאחל לנבחרי הציבור שלנו ללמוד מניסיון העבר, לפעול בתבונה ולחזור ליסודות האומה הישראלית, אל אהבת הזולת שהתפתחה עוד בימי אברהם אבינו. עליהם להבין שחכמת החיבור היא היסוד להצלחתנו כאומה. בעזרתה נוכל לאזן את היחסים בכל תחומי החיים ולהביא לפריחתם. כשזה יקרה, נוכל לממש את ייעודו של עם ישראל כ"אור לגויים" – לשמש דוגמה ולהיות מנהיגים ומורי דרך לאחדות לחברה האנושית כולה.