"אין אלוהים, ולדעתי גם אין ממד מציאותי וריאלי מעבר ליכולת התפיסה של המוח האנושי", נהג לומר האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג, שמת הלילה. במילים אחרות: כל הקיים במציאות הוא רק מה שביכולתו של המוח האנושי לתפוס, ואם אין ביכולתו של האדם לתפוס את המושג "אלוהים", אז הוא אינו קיים. למעשה, זו גם הגישה של חכמת הקבלה
תמונה: רויטרס
חכמת הקבלה, כמדע, גורסת שהאדם אמור לחקור, לברר ולהרגיש, ולא ללכת שבי אחר דמיונות שווא. עליו ליישם את האמרה: "אין לדיין אלא מה שרואות עיניו", כלומר: קודם עליו להשיג ולתפוס את הדברים כעובדות ורק אז ניתן לקבל את עצם קיומן.
המושג "אלוהים" אינו מוגדר, זהו כינוי אמורפי. לומר "אין אלוהים" זה כמו לומר "יש אלוהים" כי כל עוד לא הגדרת מה זה, הדבר נותר בגדר כינוי חסר משמעות. כדי להכריז על קיומו או על אי קיומו של משהו נחוץ להגדיר קודם מהו המשהו הזה.
יתכן שסטיבן הוקינג ידע איך הוא תופס את המושג שהוא קורא לו אלוהים אבל במדע אינך יכול להתייחס למשהו שלגביו אין הגדרה משותפת ומקובלת על כולם. בכל מקרה, סטיבן הוקינג כרך את המושג אלוהים עם ממד מציאותי וריאלי. הוא לא התייחס אליו כאל ישות מוגדרת כלשהי וזה ההיבט המשותף לו ולחכמת הקבלה שמתייחסת לאלוהים כאל כל הקיים במציאותנו.
בגימטריה "אלהים" = הטבע (=86).
הגישה הפסקנית של סטיבן הוקינג לגבי אי-קיומו של משהו, קצת מזכירה את הוודאות שהייתה נחלת הדורות הקודמים ולפיה כדור הארץ שטוח או שכדור הארץ עומד במקום והשמש סובבת סביבו. האדם הראשון שטס לחלל, יורי גגארין, עשה סיבוב אחד סביב העולם וכשנחת חזרה שאלו אותו אם פגש את אלוהים והוא ענה: "לא פגשתי אותו". ואז אמרו: "הנה הוכחה שאין אלוהים". זאת גישה נאיבית. בעיני האדם הפשוט, האמירה שיש או אין אלוהים מתקשרת לפעמים לביטוי צדקת דרכו, ניצחון אמונתו. אם קבוצת כדורגל מנצחת, הקהל צועק "יש אלוהים" ולהיפך. כלומר, האמונה בקיומו של אלוהים תלויה בהצלחה האישית.
יתכן שדעתו של סטיבן הוקינג לגבי קיום אלוהים גם היא נובעת מתפיסתו או מהשגתו האישית או מחוסר השגתו.סטיבן הוקינג אמר שאם אלוהים היה קיים, האנושות הייתה יודעת כל מה שהוא יודע. זה נכון, אבל נשאלת השאלה מה זאת אנושות, מי שייך לאנושות? האם תינוק קטן שנולד, מתבגר ולומד את כללי המשחק שמאפשרים לו להתקיים ולחיות את חייו בצורה סבירה, שייך באופן אוטומטי לאנושות? הרי מה שחשוב הוא דרגת ההתפתחות המנטלית, הרגשית, התפיסתית. התינוק נולד עם פוטנציאל להתפתח ולהפוך לאדם, אולם זה רק פוטנציאל, זה לא קורה באופן אוטומטי.
תלמיד שמתפתח בחכמת הקבלה מניח שמה שלא נתפס בכלים שלו אינו קיים מבחינתו. אומרים לי: "כשתקפוץ לגובה מטר, אתה תראה עולם אחר לגמרי". אז עכשיו אני מתאמן כדי לקפוץ לגובה מטר, זה הכול. אני לא מאמין למה שמספרים לי אני רוצה לראות בעצמי. אני מתמקד רק בקפיצה עצמה.
חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו משתמשים בחוקי הטבע כדי לפתח את היכולת שלנו לתפוס את הטבע במלואו. לחקור, להגיע למצב שאני נכלל עם כל הטבע, זה נקרא "להגיע לדבקות עם אלוהים" או לפי גרסת סטיבן הוקינג – "שהאנושות תדע כל מה שאלוהים יודע".