הצורך לבקר את האחר
טבעי לנו להעביר ביקורת על אחרים, כי כולנו אגואיסטים. כל אחד רוצה להיות המלך, לשלוט
- ניתן כבר בגילאי בית ספר לראות את הביקורתיים והערמומיים וזה ממשיך עד לרמה המדינית והבינ"ל
- ככל שרמת האגו של אדם עולה, הוא מרגיש עצמו נבדל מאחרים, והביקורת שלו גוברת
- הרשתות החברתיות והאינטרנט מאפשרות לאדם לבקר הכול, לפרוק את עצמו, להירגע
בעתיד האגו יהיה מורכב יותר. הגאווה תגדל, אנשים ירגישו יחידים בעולם. יפסיקו לבקר
- בימי קדם, האגו היה קולקטיבי. אח"כ כל אחד בשבט הרגיש עצמו נפרד. החלה ביקורת
- חוש ביקורת התפתח כדי להביא הרגשת נפרדות מאחרים. כיום כולם שונאים זה את זה
- כשמבקרים אותי אני מתרעם, אבל לי מותר לבקר את כולם. אני החכם, המבין
בשלב הבא בהתפתחות האגו האדם ירגיש כה נפרד, ששום קשר לא יתפקד. כל אחד ישב בדירתו, מכונות יעבדו בשבילנו. אפילו הספורט ייעלם. הכול יקפא
- ביקורת בונה אפשרית רק כלפי מי שאני אוהב. אבל היום, כולם שונאים את כולם
- אחרי שכל אחד ירגיש מבודד, תיווצר שאלה לשם מה אני חי בכלל? ואחריה יבוא תיקון האגו