איננו יודעים מהו שוויון. כל אחד מרגיש מקופח, אבל לא מרגיש אחרים
אם היינו כולנו אותם בני אדם בדיוק, אפשר היה למדוד שוויון. אבל אנו שונים
מדוע אי אפשר לדאוג בשווה לצרכים של כולם? כי אין בידינו סרגל מדידה
אי היכולת ליצור שוויון מתבטאת לא רק בחלוקת משאבים אלא גם בהגדרת זכויות. למרות הכול יש בנו דרישה פנימית לשוויון. זה ייתכן רק ברמה אחרת לגמרי של חיים
שוויון יכול להיות רק אם יש קודם אהבה. אם כל אחד אוהב את האחר, שכל אחד מתייחס לדרישות האחר כקודמות לדרישותיו. לשם כך דרוש חינוך
מהות השינוי: אהבת הזולת תהיה לפני אהבת עצמי. אין נוסחה אחרת לחיים בשלום
כיום, כשאנשים מזדהים עם קיפוח של מגזר מסוים זה מהפחד שמחר יקפחו אותם
בחברה העתידית והמתוקנת, העולם יהיה הפוך: במקום לקבל, כל אחד יחפש לתת. נרגיש כמו איברים בגוף אחד גדול. וכשנזהה מישהו לא במצב טוב, מיד ניגש לעזור. הדעה העליונה תהיה דעת האהבה הכללית. היא שתנהל את חיינו ואת הקשר בינינו. נשפוט כל דבר בעיני האהבה, כמו אימא לילדיה. כל אחד שונה אך כולם אהובים
בחברה שוויונית יחפש האדם במה יוכל להטיב לאחרים. מדובר בתיקון הטבע, האגו