שיחה 99: העובר ברחם אימו

העובר ברחם אימו

 מהי המלחמה הפנימית בה מצוי ומה משמעותם של שני הכוחות הפועלים עליו:  הכוח המפתח והכוח המייצר

• אחרי 40 יום התחל לדבר אל העובר, אחרי 3 חודשים התייחס אליו כאל אדם קטן
• מריבות בבית משפיעות על העובר. הן מעצבות את יחסו לחיים ופוגעות בביטחון שלו
• מדוע יש להתייחס לאישה בהיריון בהתחשבות מקסימאלית ולתת לה כל מה שהיא רוצה
• גם לאחר הלידה הילדים מרגישים מה הולך בין ההורים ומושפעים מזה. למעשה כך זה תמיד!

 ברחם אמו העובר מרגיש כמו במים

•  הרגשות המתחלפים בין העובר לבין אימו
• העובר אף פעם לא "ישן" - הוא כל הזמן ער, קולט, מתפתח.
• אדם מרגיש תמיד את העולם דרך אימו. הם קשורים לנצח במערכת המידע הכללית
• אם הגבר צועק על האישה, העובר שונא אותו. אתה מחייב אותו להתגונן. להגיב באלימות

עליך לחשוב ללא הרף איך אתה משפיע לעובר טוב

•  היחס לעובר משפיע על מה שיהיה איתו עד סוף שנותיו!
• אם העובר חש יחס חיובי בין בני הזוג, זה מפתח אותו - פותח את כלי הקליטה שלו
• מערכת היחסים בין ההורים משפיעה על מערכות היחסים העתידיות של העובר
• העובר מבחין בהשפעת האב עליו, דרך אימו. הוא ממש מזהה מקור השפעה נוסף

 אם האב מתייחס אל האם לא טוב, העובר משתדל לנטרל אותו. כאילו אין לו אבא

•  העובר מזהה את מאמצי האב להתייחס טוב לאם, גם אם הוא לא ממש מצליח
• כדי להזין את העובר במקסימום כוח חיובי, בני הזוג צריכים לתקן את עצמם
• תרגיל מחשבתי: כל מה שאתם עושים- אתם עושים כדי להיות אנשים מושלמים

אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. בסדרת השיחות הזו אנחנו מדברים על הריון ולידה. אנחנו רוצים לבחון את התחום הזה של הריון ולידה, רובנו עברנו אותו בחיים יותר מפעם אחת, חלק יגיעו לזה בהמשך, חלק אולי הילדים, הנכדים, הנכדות. כולנו עטופים סביב העולם הזה של הריון ולידה בשלב כלשהו של החיים, ואנחנו רוצים ללמוד על הריון ולידה מהרב לייטמן ולפתוח לעצמנו על ידי התובנות שהוא מלמד אותנו חיים חדשים, גישה חדשה לחיים, לא רק עבור העובר שלנו או הילד הקטן שלנו שעכשיו יגדל ויתפתח, אלא גם עבור עצמנו, האנשים הבוגרים. ובכל דיון אנחנו מתמקדים בהיבט מסוים בתוך התהליך הרחב הזה של הריון ולידה, ומשתדלים ללמוד גם מה טוב לעובר, גם מה טוב לאבא, לאמא, ולכולנו בכלל כבני אדם בדרך לחיים חדשים.

במה אנחנו פותחים היום?

ניצה: בפעם הקודמת דיברנו יותר על היחס שלנו כהורים כלפי העובר והגענו לאיזו נקודה שסיפרת לנו שהעובר כשהוא מגיע לארבעים יום, אז הוא מתחיל לפתח איזו הבנה, הכרה. והיום היינו רוצים לדבר על העובר עצמו, מה הוא מרגיש, איך הוא קולט את העולם, מה עובר עליו מהזווית שלו? אנחנו יודעים שיש גם מחקרים שמראים בצורה מאוד ברורה שמה שעובר על עובר ממש בשלבים האלה, עוד ברחם, משפיע עליו מאוד. אז היינו רוצים לדעת מה עובר עליו?

העוּבר נמצא כל הזמן במלחמה פנימית, כי הוא צריך כל הזמן להתאים את עצמו לסביבה. ועד כמה שהוא גדל הוא משתנה, למרות שהסביבה היא כביכול אותה הסביבה. ולכן יש כאן תהליך בלתי פוסק שהאדם הזה, שהוא עוד לא אדם, עובר מצבי הסתגלות, התאמה שלו לתנאים חיצוניים. בינתיים התנאים החיצוניים שלו זה הרחם, והוא כל הזמן מתאים את עצמו לתנאים האלו.

ואם הוא לא מסוגל להתאים את עצמו לתנאים החדשים, אז זה נקרא תקלה, מחלה או משהו. אם הוא מסוגל, אז הוא מתפתח נכון וטוב. יש לו עבודה מאוד גדולה, כשהטבע בעצם עובר עליו ובונה אותו, אבל בבנייה הזאת הוא נמצא תחת כוחות שמעצבים אותו, מציירים אותו. נותנים לו ציור גופני בכל הרמות של המערכות הפנימיות.

וההתפתחות יכולה להיות אך ורק על ידי שני כוחות, הכוח המפתח והכוח המייצר. והוא נמצא תחת השפעת שני הכוחות האלו, כמו אומן שלוקח גוף חימר ומתחיל לבנות ממנו משהו. אז יש כאן פעולה מצד החומר עצמו, עד כמה שהוא גמיש, עד כמה שהוא נמצא בהרמוניה עם הלחצים, עם הכוח המצייר החיצוני, עם הכוח המתפתח הפנימי.

ולכן העוּבר נמצא כאן בעבודה בלתי פוסקת תחת שני הכוחות.

 

אורן: אפשר להסביר שוב מה הם שני הכוחות?

כוח אחד שמפתח אותו מבפנים והכוח השני שמייצר אותו מבחוץ. כאילו שני הכוחות האלו פועלים בו, הם פועלים בכל מקום, בכל מערכת, בכל הקשר שנברא בו, בכל המערכות שמתחילות להתפתח. אנחנו צריכים להבין שהעובר נמצא כאן בתהליך מאוד אינטנסיבי בהתפתחות שלו. ולכן אנחנו צריכים בעצם לדאוג שכל התנאים יהיו נכונים לזה. וכמה שאנחנו יכולים להיטיב את התנאים האלה, אז בזה אנחנו בעצם מיטיבים לעוּבר.

קודם כל אנחנו צריכים לדאוג למזון, אנחנו צריכים לדאוג למצב הפנימי של האישה, למצב הפסיכולוגי שלה, אנחנו צריכים לדאוג למצב הבריאותי שלה, ואנחנו צריכים לדאוג לה למילוי, חוץ ממילוי גשמי גם מילוי רוחני. אנחנו לא כל כך מבינים עדיין בדברים האלו מצד הרפואה והמחקרים הנוכחיים, אבל גם הם כבר מדברים על כך שחייבים לספק לעובר מילויים שונים בכל הדרך הזאת, בהתפתחות הפנימית שלו.

 

אורן: מה הוא מרגיש במלחמה הפנימית הזאת? אמרת שהעובר נמצא כל הזמן במלחמה פנימית ואז תיארת שני כוחות שפועלים עליו מבפנים ומבחוץ. איך הוא שורד את המלחמה הזאת? מה הוא מרגיש? יש לו חוויות, יש לו עולם? מה איתו?

כמה שהוא מתקדם בהתפתחות שלו, הוא וודאי שמרגיש יותר ויותר. אנחנו לא יכולים להביע בדיוק אילו צורות התנהגות שונות יש לו בימים הראשונים שלו. אבל אחרי ג' חודשים ראשונים בהתפתחות בהריון אנחנו כבר יכולים לראות תגובות מסוימות ממנו. וודאי שגם קודם הוא הרגיש, רק הוא לא היה יכול להגיב, עדיין לא היו לו מערכות מפותחות מספיק כדי לפתח תגובה. וודאי עד כמה שמתקדם לקראת הלידה, אז התגובות שלו הן תגובות יותר ויותר נראות לעין מה שנקרא.

וכאן אנחנו צריכים לעזור לו להתפתח, בלי בדיקה או עם בדיקה, הכל תלוי עד כמה שאנחנו מבינים את התפתחות העובר. אם אנחנו מדברים על שלבי ההתפתחות, אז בארבעים יום יצירת הוולד עדיין אנחנו דואגים לו רק לצורה החומרית. מארבעים יום והלאה אנחנו צריכים כבר להתחיל לדבר איתו כמו על הגוף המתפתח, האדם המתפתח. ואחרי שלושה חודשים אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו אל קטן שמגיב בצורה מסוימת על הפניות שלנו, פניות כמו לאדם קטן.

ובג' החודשים האחרונים אנחנו כבר יכולים לדבר ביחס כלפיו כמו למישהו שממש מרגיש ומבין ומגיב בצורה ישירה על כל מה שמתרחש בסביבה. כמו שפעם לא חשבנו שצמחים מרגישים את  היחס שלנו, ופתאום אנחנו מגלים שהם ממש כמו עוד גוף חי שנמצא בחדר שלנו וכל מה שקורה בחדר, היחסים בינינו וכן הלאה הצמח קולט ומגיב. רק בצורה של צמח, שאין לו תגובה כל כך אקטיבית שאנחנו יכולים לראות אותה. אבל כך זה. אם דרגת חי, יש לנו חיות, אז הן מגיבות בצורה הרבה יותר ברורה ואקטיבית.

אותו דבר כלפי העובר. ואם היינו יכולים להיות מספיק רגישים, היינו אפילו זוכרים את עצמנו הנמצאים ברחם של אמא ומתפתחים שם, בזמן ההתפתחות שלנו. הזיכרון הזה הוא נשאר.

 

ניצה: איפה הוא?

בתוך האדם הוא נשאר, רק הוא נמצא בכאלו שלבים, בכאלו מערכות פנימיות, שאדם רגיל שגדל הוא כבר לא פונה אליו. אבל בהחלט יכולים גם את זה לעורר באדם.

 

אורן: במפגש הזה אנחנו מתמקדים מצד העובר, שבעצם יש סביבו עיגולים בכל מיני רמות. העיגול הראשון זה הרחם של אמא שלו, זה העיגול הקרוב אליו.

כן.

 

אורן: ולצורך כל התהליכים שתיארת, התקשורת איתו אחרי שלושה חודשים, יש עיגול עוד יותר רחב, שהוא כבר מחוץ לבטן של אמא, שזה מה שקורה סביבו.

נכון.

 

אורן: אז אלה שני עיגולים, שעד כה סגרנו אותם. אני רוצה לשאול מהעיגול השני, של אבא, אמא. אמרת שהוא מרגיש דברים, לפעמים אנחנו רואים אותו כבר מגיב, לפעמים לא רואים אותו מגיב. נניח שיש בבית מריבה בינינו, מה הוא מרגיש? איך זה משפיע עליו?

הוא מרגיש את זה. הוא נמצא בתוך המריבה. הוא נמצא, זה משפיע עליו. זה משפיע על האופי שלו, על היחס שלו לחיים, על מידת הביטחון, מידת הפתיחות שלו. הכל משפיע. אנחנו לא מתייחסים מספיק ברצינות לכל השלב הזה שאדם מתפתח בתוך הרחם.

האמת שאנחנו צריכים לקחת את זה כחלק מהחיים, וחלק כחשוב בחיים. כשהוא נולד חשוב לספק לו קודם כמה שאפשר יותר לגופו, אחר כך להתפתחות שלו כאדם וכן הלאה. לחלק הקודם צריכים לתת חשיבות רבה, בפרט שהכל תלוי רק בנו. אנחנו רואים שמרגע שאישה מרגישה שהיא בהריון, היא חושבת רק עליו. הטבע מפתח יחס כזה. וכך גם אנחנו צריכים להתייחס אליו, כל המשפחה, הקרובים, לחשוב עליו, מזה הוא מתפתח, הוא מקבל מזה מזון. מזון רוחני. ביטחון. מזון זה לא סתם שמקבל דרך חבל הטבור. זו הרגשת הדאגה אליו, הרגשת החום, תשומת לב, הכל הוא צריך לקבל.

 

אורן: נניח שנכנסנו להריון, אז עכשיו אסור לריב בבית?

בטח.

 

אורן: כי הוא איתנו בכל מקום, זה לא ילד שאתה יכול להשאיר אותו.

בכל התרבויות העתיקות זה היה כחוק, שגבר, מרגע שאישה נמצאת בהריון, הוא מספק לה כל כמה שאפשר את מה שהיא צריכה. אסור לריב איתה, צריכים להניח לה, מה שהיא רוצה צריכים לתת לה, כי מה ששולט בה עכשיו זה כוח שמפתח עובר. פתאום היא רוצה לאכול משהו, חייבים לתת לה. פתאום היא רוצה לנוח, לא להרגיז אותה. לסדר לה חיים נוחים. כי בזה אתה לא רק משפיע על גופה, שהיא תספק לעובר, תנאים גשמיים, אלא גם יחס. היחס הזה עובר דרכה אליו.

 

אורן: איזה יחס?

יחס טוב.

 

אורן: ממי?

מאבא, ובכלל מהסביבה כולה.

 

אורן: ואם היא מרגיזה אותי, אז מה אני צריך לעשות, להתאפק תשעה חודשים?

אתה חייב לקחת תרופות, להרגיע את עצמך.

 

אורן: אז תשעה חודשים יש לי שוטר על הראש שלי?

וגם אחר כך, הילד הזה שגדל, זה שעשית ילד, עשית לעצמך הגבלה מאוד גדולה.

 

אורן: אבל יש הבדל. זה מה שאני אומר לך. ילד יכול להיות בגן, הוא יכול להיות בבית ספר, הוא יכול להיות באיזה מקום. והאשה היא שוטר קבוע על הראש שלי.

לא, זה משפיע עליו בכל זאת. כל היחסים משפיעים. לא חשוב באיזה מקום הוא נמצא, באיזה מרחק. למה? אנחנו מדברים על הסביבה, שהיא כל הזמן משפיעה. לא חשוב אם הוא נמצא בגן ואני בינתיים רב עם אשתי בבית, העיקר שהילדים לא ישמעו. ואם לא ישמעו, הם לא יודעים ולא מרגישים? זה עובר באוויר. לא חשוב איפה שהוא נמצא. ברגע שאתה הופך להיות אבא, אתה הופך להיות כבר "אבא". זהו, זה מושג, שאז החיים שלך משתנים לגמרי. אסור לך לעשות מה שבא לך. יש לך תפקיד בלתי פוסק עד סוף חייך.

 

אורן: תתחיל ללמד אותי, איך מתמודדים עם הדבר הזה?

כמו שאנחנו לומדים מה זה אבא ואימא.

 

אורן: נורא מסקרן אותי מה הוא מרגיש. אפשר לשאול מה מצידו, איך הוא מרגיש את הדברים?

אני לא יכול לבטא את זה.

 

אורן: לא נעים לי שאני שואל על מריבות בבית, אבל נראה לי שכדאי לברר.

עובר מרגיש שהוא נמצא בתוך רחם אימו, בים של המים האלו, ברחמים, ביחס היפה, הטוב, והוא מרגיש שהוא נמצא שם, ממש כמו בעריסה הטובה ביותר. הוא מרגיש את זה. הוא נמצא איתה בהחלפת רגשות.

 

אורן: עם אימא?

כן, עם אימא. הוא משפיע עליה, חלק מהם היא מרגישה שמקבלת ממנו, ולכן כך היא מגיבה, ובכלל מרגישה בכללות. חלק היא לא מרגישה שזה בא ממנו. אבל כל הזמן הם נמצאים כך. הוא מרגיש את הגוף שלה, זה העולם שלו, הוא דבוק לגופה.

תתאר לעצמך שאתה נמצא בעיבור, בתוך הרחם, עד כמה שאתה נמצא במצב סגור. סגור בצורה טובה. עם סביבה שזה האימא. כשכל הזמן יש ביניכם איחוד, חיבור שלם, ומשפיעים זה על זה ודואגים ממש. העובר כל הזמן מרגיש אותה, כל הזמן, הוא מאוד רגיש אליה. הוא מרגיש כל שינוי שב, שלא בא בדיוק כדי לגדל אותו, להוסיף לו לפי התוכנה הפנימית של ההתפתחות שלו, שנמצאת בו, בתוך אותה טיפת זרע שמתפתח. יש שם תוכנה, ואם אימא לא מספקת לו בדיוק לפי שלבי התפתחות התוכנה הזאת, אז הוא מרגיש בזה כבר איזו סטייה. הוא כבר מרגיש לחצים, הוא כבר מרגיש לא בסדר. זה חייב להיות בהרמוניה, התוכנה הפנימית שבו, בתוך טיפת זרע שנמצא, וההשפעה מאימו על התוכנה הזאת, שבסך הכל בשניהם בא כוח מייצר מהתוכנה ובא כוח מייצב מאימא, וכך על ידי שניהם העובר כבר גדל, בצורה ממש צמודה, צמודה כל הזמן.

הוא לא ישן, אין דבר כזה שישן. הוא כל הזמן ער, הוא כל הזמן מתפתח. זה לא שינה כמו שינה אצלנו. אצלו זה לא יום ולא לילה. אלה שלבים כאלו שהוא כל הזמן נמצא בתנועה פנימית. וכשמתחיל להתפתח, אחרי ג' חודשים ראשונים, ואחר כך, בפרט בג' החודשים האחרונים, הוא ממש מבין ומרגיש איפה הוא נמצא, ויש לו כבר יחס לאימו, שהוא מתחיל לקראת הלידה במיוחד איכשהו מתפתח, איכשהו מתחיל להרגיש כמה שהמקום הזה נעשה לו מקום שמצד אחד סיפק לו את הכל, ומצד שני עכשיו הוא חייב להתרחב, כאילו לקרוע, הוא רוצה לצאת מהמקום הזה, הוא לא מסוגל להיות בו יותר. ואז מתחיל תהליך הלידה. ושם הוא נמצא כאילו מנוגד לאימו. וגם אימא כאילו מפתחת עליו את הצירים, צרות, לחצים, כדי שייצא. ואנחנו צריכים לראות בזה את כוח האהבה דווקא. זה נראה שהיא כאילו רוצה להיפטר ממנו, והוא גם רוצה לפתוח את פתח היציאה ולצאת החוצה. יש ביניהם הדדיות, ששניהם רוצים כבר להתחיל מערכת יחסים חדשה.

והעובר משתתף בכל הדברים האלה בהכרה. אנחנו לא מזהים את זה, כי אנחנו רואים את הגוף, שלושה קילו וזהו. אנחנו לא מודעים עד כמה שבפנים יש לו כבר יחס למה שקורה לו, אבל רק כלפי אימו. דרכה הוא מתחיל להרגיש את העולם. גם קודם הוא הרגיש את כל העולם דרכה, את מה שקורה סביבה. לכן אנחנו אומרים, שכל מה שעובר על אימא עובר עליו. מה שהיא מרגישה, מה שהיא חושבת, כל מה שעובר עליה, הכל עובר אליו.

 

ניצה: יש פה שני הכוחות שדיברת קודם, הייתי רוצה עוד קצת להבין אותם, הכוח המפתח והכוח המייצר. הכוח המייצר הוא הכוח שבונה את הגוף הפיזי יותר, והכוח המפתח זה יותר החלק הפנימי? מה זה בדיוק?

כן, אבל קשה לדבר על הכוחות האלו, כי אנחנו לא רוצים לעבור למונחים פנימיים. יותר טוב בצורה כללית.

 

ניצה: שיישאר כללית.

אורן: אמרת בסיום דבריך, שמה שהאימא מרגישה וחושבת הכל עובר אליו.

בטח. גם אחר כך, כשהוא נולד, איך הוא מקבל את העולם? רק דרכה. למה הוא צריך להיות דבוק אליה כל הזמן, גוף בגוף? למה הוא צריך להיות כל הזמן ליד השדיים שלה? הוא כל הזמן רוצה לנשום דרכה אפילו, להריח אותה. זה המתאם בינו לבין העולם הרחב.

 

אורן: נניח בכל זאת שיש בבית מריבה. העובר נמצא כמו בג'קוזי, אין לו יום ואין לו לילה, הוא כל הזמן ער, מאה אחוז ער, קולט קולט קולט קולט. נניח שאחרי הקורס, בכל זאת הולכים הביתה ולפעמים אני אשכח אותך ואת הדברים החשובים שאתה מלמד, ותהיה איזו התפרצות. אני רוצה שתסביר לי מה הוא מרגיש. הוא בג'קוזי שלו ונניח שאני צועק. מה קורה אצלו? בא צונאמי?

מה קורה אצל אימא במערכת העצבים שלה, במוח שלה, אילו פיצוצים. ראית סרטים שמציירים את הבלגאן שיש במערכת המוחית ובמערכת העצבים של האדם?

 

אורן: לא.

תבוא אלינו לקורס, אנחנו נראה לך. אותו דבר עובר עליו. כי זו מערכת אחת, וכשהוא יוצא מאימו אל תחשוב שהוא מפסיק להיות קשור אליה, אלא בנוסף אליה הוא רוכש עכשיו קשר לכל העולם. ואפילו שאימו נפטרה, זה סתם נפטרה, הגוף נפטר, אבל הקשר הזה בכל זאת נשאר, והוא נשאר בכל זאת קשור דרכה לכל העולם. ואפילו שהוא נפטר, הקשר הזה וכל המערכות האלה נמצאים. אלה מערכות המידע, אלה מערכות ההתקשרויות בין הפנימיוּת שלנו, שאין להן שייכות לגוף אפילו. עד כדי כך. אתה צריך לראות את הדברים בצורה הרבה יותר רחבה ופנימית. הוא נולד וממשיך לקבל דרכה התפעלות מהעולם, בצורה יותר מועילה, אינטנסיבית, גדולה, רחבה, אבל בכל זאת דרכה. כל הזמן דרכה, בינתיים. אחר כך מתחיל להיות קצת אבא, עוד קרובים. אחר כך מתחיל להכיר כל מיני דברים לידו, צלילים, צבעים, צעצועים, אבל בכל זאת הכל בנוסף, בנוסף למה שמקבל ממנה.

לכן אם אתה שואל אותי, אז בחברה נכונה אנחנו צריכים לפטר את כל הנשים מהעבודה, שכל עוד הן מגדלות את הילדים עד גיל מסוים, הן חייבות להיות קשורות אליהם, כי לילד אין מתאם בינו לבין העולם בצורה נכונה. ולחנך ודאי נשים שהן יהיו המתאם הנכון.

 

ניצה: מה זה אומר להיות המתאם הנכון, מה זה מתאם נכון?

שאימא מלמדת אותו איך להתייחס לעולם, זה נקרא "תורת אמך". מה זה תורה? הפעלה נכונה אותי כלפי העולם, לקבל מהעולם השפעות, לתת נכון תגובות, זה נקרא "תורת אמך".

אורן: אם אני צועק עליה, הוא שונא אותי?

בטח.

 

אורן: למה?

כי אתה צועק, אתה מזמין בו יחסים לרגשות שליליים. אתה מקלקל את הסביבה שבה הוא חי. איך הוא יכול להתייחס אליך? כגורם הרע.

 

אורן: אבל הוא לא מבין מה אני אומר.

לא חשוב, זה לא עניין של שפה, זה עניין של השפעה.

 

אורן: עניין של מה?

השפעה שלילית.

 

ניצה: איזה יחס למציאות הוא תופס ברגע כזה באמת? הוא מתחיל לפתח איזו תפיסה כלפי החיים, כלפי המציאות?

הוא חייב להתגונן כנגד זה.

 

אורן: כנגד זה שאני צועק?

כן.  כנגד השפעה שלילית הוא חייב להתגונן?

 

ניצה: כן.

אז זה בונה בו עיוות מסוים. הוא כבר צריך לעשות השלמה. קומפנסציה כלפי היחס השלילי, כדי לנטרל אותו. אז הוא כל הזמן צריך אז לייצב בתוכו יחס שלילי כנגדו, כנגד יחס החיצוני, שלילי חיצוני, וכך מתחיל להבנות בו יחס שלילי לסביבה. וזה אחר כך הופך להתנהגות אלימה, ליחס גס. הוא לא יודע למי בדיוק לפנות אותו, אז מתחיל פשוט להתנהג בצורה כזאת.

או ההיפך, הלחץ הזה מאבא על אמא, או בכלל מהסביבה על אמא, הוא עד כדי כך גדול שהוא נמצא בחוסר ביטחון טוטלי, ואז כל החיים הוא לא יכול להיות ממש עצמאי.

 

אורן: אז מה עושים?

מה עושים? זה לא הכל, זה ממש קצה הבעיה של העולם. מה עושים? מחנכים את האנשים.

 

אורן: אני לא יכול להתעלם מהדברים המדהימים שלימדת אותנו היום.

עכשיו אתה מוכן לבוא לסדנאות שלנו? ללימודים? אין לך ברירה כאילו. אם אתה אוהב את אשתך ואת הילד, אתה חייב, אין לך ברירה, אנחנו ממש מחויבים בזה, רק להראות את המציאות, ההשפעה הזאת שקיימת כאן על העתיד של הילד. מה תעשה?

 

אורן: אחרי ההסבר שהבנתי וגם הרגשתי אותו, עכשיו אני בבעיה, כי אין לי כלים. אני באופי שלי אדם מאוד עצבני. אז אני לא יודע איך אני אמור להעביר את חודשי ההריון בנופת צופים. עכשיו הכנסת אותי לבעיה, למה? כי לפני שלימדת אותי את השיעור של היום, אז היה מה שהיה.

עכשיו נתת לי ידיעות שעוד אין לי כלים רגשיים לממש אותן. אז השאלה היא, האם אתה יכול מהתובנה הזאת לתרגם לי תרגול מעשי קטן, אני בטוח במאה אחוז שאני לא אצליח עדיין להיות מושלם. אתה כאילו אומר, עכשיו יש לך ילד, אתה צריך להיות בן אדם מושלם, אני לא מושלם, ואני גם מאוד עצבני במקרה הספציפי. אז אולי היית יכול לתת לי איזה תרגיל קטן. להתחיל להעביר, עכשיו אני רק קולט אותך בינתיים.

בדיוק. כך צריך להשפיע עליך. יש אנשים שמשפיעים עליהם בצורה רגשית, יש כאלו שעל ידי השפעה בהיגיון. לכן מה שהייתי אומר לך, סרט קצר כל יום, עשר דקות, רבע שעה, על מה שקורה מהשפעה שלילית, וכנגד זה מהשפעה חיובית על התפתחות העובר, על העתיד שלו.

 

אורן: את זה אני אשתדל לעשות, אני אחפש ב- you tube ואני אמצא כל מיני דברים. אולי היית יכול לפרוט לי את התובנה הזאת, לפרק לי אותה לאחת, שתיים, שלוש, איך אני צריך להגיב לפרץ העצבנות הבא שיתעורר בי כלפיה, בהתאם לכל הידיעות שציירת לי עכשיו? אפשר לקבל משהו כזה?

אתה צריך לקבל ציור למה זה גורם, רק זה יעצור.

 

אורן: כן, אני אשתדל למצוא כאלה דברים.

אז מה עוד?

 

אורן: זה אני אזין את עצמי, כמו שאמרת לי, עשר דקות ביום. אפילו נראה את זה ביחד, וגם נחזור על המפגש שנתת לנו היום, על הרעיונות, על המחברת. אבל זה בהכנות מה שנקרא. ניכנס רגע לסיטואציה.

 אני חוזר הביתה אחרי שראיתי בהפסקת צהריים בעבודה, סרטון ב- you tube שאשתי שלחה לי, על השפעה של יחסים שליליים על העובר. ראינו אותו ביחד, דברנו בטלפון, אמרנו שאנחנו חייבים ממש לשמור.

אני נכנס הביתה, תמיד יש משהו מעצבן, נכון? כמו אצל כל זוג. יש משהו שגורם לי להתרגז.

לפני הכל אתה צריך לחשוב איך אתה משפיע לו טוב.

 

אורן: עכשיו בסיטואציה? בכללי.

כל הזמן.

 

אורן: את כל הזמן הבנתי. ואת הסרטים הבנתי ואת השיעור של היום גם הבנתי, ואני מרגיש שהוא נכון באלף אחוז, לא במאה. עשינו עשינו עשינו, מלאנו איזה מחסן רגשי, שכלי,  לא יודע מה, מתמלא. עכשיו משהו מקפיץ אותי. איך תעזור לי, איך אני מתמודד עם זה. באופן טבעי הייתי עכשיו באיזו התפרצות קלה עליה. נניח שהדבר הזה, מעורר העצבנות, הוא יותר גדול מהמחסן שיש לי. אתה עכשיו ממלא לי איזה מחסן של חכמות כאלה.

ברור.

 

אורן: נניח שיקפוץ משהו. האם אתה יכול לתרגם לי מתוך הרעיונות האלה, מהתובנות, משהו שיעזור לי להשתלט על עצמי?

לא. באותו רגע וודאי שלא. הכוח החיובי כנגד הכוח השלילי שיש בך, זה יגרום לך להתפרצות או לרוגע.

 

אורן: אז באופן אישי יהיה לך מאוד קשה איתי עם כל הסיפור הזה. אני אהיה תלמיד לא מהמצטיינים בקורס. כי אני פשוט מאוד עצבני. אולי אתה רגוע, אני מאוד עצבני.

זה בכלל לא שייך למי אתה.

 

אורן: מה פירוש?

זה שייך להכרת הרע. בסך הכל, מה שאדם צריך להרגיש, הכרת הרע.

 

אורן: לא הבנתי.

הכרת הרע בהתפרצויות שלך, ביחס שלך כלפי האישה ודרכה כלפי העובר. מה יש כאן? יותר ויותר ויותר שטיפת מוח, אין יותר. אין חוץ מזה. כל החיים שלך צריכים להיות מלאים ציורים רק מזה. שאתה לא יכול לברוח מזה לאף מקום.

 

אורן: מה זה מזה?

למה גורם היחס הטוב ומה גורם היחס הרע לאישה, כלפי העובר. ושאתה בטוח מעביר את מה שהיא מרגישה, זה עובר אליו. ובזה אתה קובע את כל החיים שלו לעתיד. עד סוף שנותיו. זה היסוד. שאחר כך הוא רק מפתח את זה. מה זה נקרא ארבעים יום יצירת הוולד? זו כבר יצירה שאחר כך מתפתחת. אחר כך המדורים האלו, שלושה חודשים, שלושה חודשים ושלושה חודשים, אלה שלבי ההתפתחות של העובר. לא של חתיכת בשר שדומה יותר ויותר לאדם, הוא אישיות שמקבל גם פנימית, כמו שמקבל את הצורה החיצונית. שאם יש לו דבר לא טבעי, לא נכון בגוף, בבשר, כשהוא נולד, זה נשאר, אתה צריך לתקן אותו, אם זה אפשרי. אותו דבר אם הוא לא מתפתח נכון בפנים, במערכות של כלי הדם, העצבים, כל מיני הרגשות שלו, הכל נשאר. רק אתה לא רואה את כל המערכות האלו. אבל יש לו בתוכו את כל הקומה של האדם העתידי. רק לא יצא לאוויר העולם, מה שנקרא, לא התגלה במעשה. אנחנו צריכים להתייחס לזה מאוד ברצינות.

 

אורן: עד כה דברנו מהצד השלילי, שאני מתעצבן על אשתי, ואז מה קורה אצלו. וזה כאילו מה שמלחיץ אותי עכשיו, איך להימנע מיחס שלילי. מה קורה כשיש יחס חיובי? מה קורה איתו?

אז הוא מרגיש את זה גם.

 

אורן: מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש שיש תוספת כוח המפתח, מתפתח יותר טוב, יותר יפה, בפנימיותו, בקליטה, אז נפתחים כל כלי הקליטה בעובר.

 

אורן: מה פירוש?

כשאתה פוחד, אתה מתכווץ, אתה סוגר את החושים, אתה רוצה להסתתר. וההיפך, אז אתה מתרחב, אתה פותח את עצמך, אם יש עליך השפעה, יפה, טובה.

 

אורן: אז גם הוא כך?

כמובן.

 

ניצה: ובזה שהוא פותח את החושים, איך זה משפיע עליו לטובה? מה זה עושה?

זה משפיע על ההתפתחות שלו. וזה משפיע על כל קומת הגוף, גם בבשר, בהרמוניה.

 

ניצה: זאת אומרת, זה ישפיע גם על הבריאות של הגוף הפיסי של העובר.

כן.

 

ניצה: לא רק על כך שהוא יצא נניח עצבני.

לא, הכל קשור אחד לשני. אומרים שעצבים זה הכל, אז וודאי שמשפיע. יכולת קליטה, יכולת לכל דבר. הוא לא סוגר את עצמו, אז הוא יותר פתוח למוסיקה, בכלל ליצירות, לכל הדברים.

 

 אורן: אני אקח את זה עוד צעד קדימה, אם אני מבין נכון, מערכת היחסים בינינו תקבע במידה מסוימת אילו מערכות יחסים יהיו לו?

בטח, במאה אחוז. קודם כל הוא ירצה תמיד להיות בכאלו מערכות יחסים כמו שיש לו ברחם, כמו שיש לו במשפחה כשהוא קטן. כי אפילו למערכות האלו, היחסים שלא היו טובים, הוא בנה נוגדנים, הוא בנה מערכות להתגבר, להתנגד להן. ואם הוא לא מרגיש כלפיהם עכשיו פתאום יחס רע, נניח יוצא לאיזה מצב, לאיזו סביבה טובה, אז הוא לא ידע איך להסתדר איתה. הוא בכוונה יגרום להם יחס רע אליו, כמו שהיה קודם אצלו בבית. כי הוא לא יודע איך להתנהג בצורה אחרת, אין לו אותה מערכת יחסים, הוא לא מבין.

אנחנו רואים כאלה דברים בעולם, אתה לא צריך לגנוב, אתה לא צריך לעשות שום דבר רע, הכל בשפע, יש לך הכל. לא, הוא בכל זאת חייב לעשות זאת, בכל זאת חייב לריב, אחרת הוא לא מרגיש את האחרים שהם בכלל נמצאים איתו בדו שיח. הוא לא מבין יחס טוב, הוא מבין רק שצועקים והוא צועק, מרביצים והוא מרביץ. חסרה לו תגובה, חסר לו מגע עם הסביבה. כי הוא לא רגיל, הוא פיתח כאלה מערכות יחסים, מערכות הגנה.

זה ברור לנו מפסיכולוגיה רגילה, זה כבר ידוע.

 

ניצה: מה מזה עובר בגנטיקה ומה עובר באמת ביחס הטוב?

הכל משפיע, הלוך ושוב.

 

ניצה: לדוגמה לילד הזה יש בגנים פוטנציאל להיות עצבני. למה? כי אבא שלו עצבני. אבל אבא שלו עבר תהליך ועכשיו הוא מפתח יחד חדש. מה יקרה בפנים, מה ישפיע יותר, הגנטיקה או היחס החדש שהוא קיבל?

תמיד הכוח הגנטי יישאר, אבל עליו יהיה כבר תיקון. וכמה שהתיקון הזה יהיה מיום שהוא קולט את הסביבה, אז הוא מגיע למצב שאפילו כל הנטיות השליליות שלו הופכות להיות נטיות חיוביות. זאת אומרת, במקום לעשות, לדרוש מאחרים ולעצבן אחרים ולדרוש מהם תגובה חדה, הוא יעשה את זה, אבל בכיוון הטוב. האנרגיה הזאת, החריפות הזאת, הוא ישתמש בה דווקא ליצירת סביבה יותר טובה מאנשים אחרים שאין להם את הלחץ הזה.

זאת אומרת, שיש לו את הנטייה הזאת, כמו בתאי גזע, ללא צורה. ואת הצורה הוא כבר ייתן מעצמו. וזה הכל תחת השפעת הסביבה, כמו שאנחנו לומדים. שאותן הנטיות יכולות לקבל צביון טוב או צביון רע בהתאם לסביבה. הנטיות נמצאות, אבל הן נמצאות בצורה גולמית.

 

אורן: קודם אמרת לי שאין לך איזו עצה לתת לי כשבא לי איזה פרץ עצבים.

תבנה לעצמך סביבה, בעבודה, בכל מקום.

 

אורן: אמרנו שהעובר קולט גם השפעות שליליות ממני אליה, שדברנו עליהן הרבה, ואחר כך דברנו על השפעות חיוביות, שזה פותח אותו, את הקליטה שלו.

כי אתה מרחיב לו את הסביבה, הסביבה החיובית.

 

אורן: מה פירוש?

על ידי לחץ שלילי מהסביבה הרחבה הוא מצטמק, מצטמצם, מתחיל להיכנס להגנה. זה עוצר את ההתפתחות הרגשית שלו, המוחית, אפילו הפיזית. כשאתה על ידי השפעה חיובית מוסיף ליחס של אמא אליו, אז אתה מרחיב את העיגול שלו, ואז הוא מתפתח לפי העיגול החדש. כמו שדגים באקווריום מתפתחים לפי גודל האקווריום.

 

אורן: במטפורה, כאבא אני יכול להרחיב את הרחם שלה עד אליי?

וודאי. ויש כאן השפעה כאבא ואמא. הוא מתחיל לקבל מזה לא סתם השפעה יותר גדולה, יותר רחבה, הוא מתחיל לזהות כאן השפעה שונה, חיובית, חוץ מאמו. זו השפעה אחרת, זה מפתח לו את המערכות האחרות. זה נקרא "מוסר אביך".

 

אורן: מה זה?

איך להביע את זה במילים רגילות? אני לא יודע איך לבטא את זה.

 

אורן: בצורה רגשית. מה הוא מרגיש? אתה אומר שאני יכול ממש להרחיב את הרחם כאילו עד אליי, ואז מה הוא מרגיש? מישהו חדש הופיע במגרש?

הוא מרגיש כפועל מצד שמאל, אם הוא מצד ימין, אביו מצד שמאל, או ההיפך, תלוי כלפי מה אנחנו מדברים. שניהם משלימים זה את זה. מזה הוא מתחיל להיבנות כאדם, כקו אמצעי, ביניהם. הוא מרגיש מאוד את השוני בין אבא ואמא.

 

אורן: איזה שוני?

שוני שזה בא ממקור אחר, לא סתם עוד בן אדם. אלא זו השפעה מהטבע, אתה מקשר אותו גם לטבע. אבא נכלל בתוך אמא, אמא נכללת בתוך אבא.

 

אורן: אולי נתחיל ממנה? מאמא היו לנו תמונות כאלה עשירות.

אמנם אתה משפיע דרכה, אבל אתה משפיע את עצמך.

 

אורן: אז מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש, שיש עוד מקור מהטבע הכללי שמגיע אליו דרך אמו, ועכשיו הוא רואה שיש עוד מישהו שמהטבע הכללי משפיע על אמו אליו. שאבא ואמא, אבא נכנס לתוך אמא ומשפיע אליו, אבל מתוך זה נבנית בו מערכת על ידי השפעת אבא ועל ידי השפעת אמא.

 

אורן: המערכת שנבנית מהשפעת האבא היא אחרת?

וודאי.

 

אורן: הוא מרגיש? הוא מרגיש מה נבנה בו מאמא, ומה מאמא דרך אבא?

כן.

 

אורן: מה הוא מרגיש?

לא מאמא דרך אבא, מאבא דרך אמא.

 

אורן: מאבא דרך אמא. מה הוא מרגיש מאבא?

זה כמו חלקים שונים שבגוף שלו. כמו כרומוזומים, ממש מערכות שונות שבנו, שיש זכריים ויש נקביים. מערכות שבנו, בתוך הגוף שלנו, בתוך המוח שלנו, יש להן חלקים ששייכים לצד ימין ולצד שמאל, גבריים ונשיים. ותמיד הם עובדים בצורה כזאת, אי אפשר אחד בלי השני. הורמונים, גנים, הכל, זה עולם ומלואו. וההשפעה מאבא היא גורמת כאן חלק מכריע מאוד. אבל חלק יותר נסתר, חלק יותר עמוק שפועל דווקא. כי אמא זה כחסדים ואבא מפתח בו את החוכמה, את הגישה הפנימית. זו מערכת שאחר כך היא יוצאת בו, מבליטה יותר.

 

אורן: באה לידי ביטוי.

כן.

 

אורן: עד עכשיו דיברנו על המערכת ואיך הוא מרגיש שהוא מבחין שזה בא ממקור נוסף. איך זה משפיע אם אני מתייחס אליה טוב או רע? אמרנו שהוא מזהה מערכת אחרת, אם אני מתייחס אליה?

הוא משתדל לנטרל אותך.

 

אורן: מה הפירוש?

שהשפעה שלילית משתדל לנטרל. שאין לו אבא. ואז איך הוא יכול להשלים את מה שהוא צריך להתפתח על ידי אבא? אין לו ממה להשלים. ואז הוא מחוסר בטחון, מחוסר התפתחות, דבוק יותר לאמא, יוצא ניזוק.

 

אורן: ואם אני מתייחס אליה טוב?

אז ההיפך. מושלם.

 

אורן: עכשיו אני תלמיד שלך, כבר שיעור שני בקורס, ואני מתאמץ לעבוד על עצמי, באמת מתאמץ, כי אני רוצה שיהיה לו טוב. הוא מרגיש שאני משתדל? בתעודה לילדים בבית ספר יש ציון, ויש משתדל או לא משתדל. נניח שאני קצת עצבני ולא מצליח בכל, אבל באמת משתדל. הוא מרגיש את המאמץ שלי?

כן, זה נמסר לו. כי זה שייך להשפעה שלך, אתה מוסר לו מסך, אתה מוסר לו את היחס שלך, לא משהו מוכן, אלא עד כמה שאתה משתדל ומכין לו את הכל. את כל הדברים שעשית בשבילו, למענו. כל זה נמסר, והוא עוד יותר אוהב אותך.

 

אורן: באמת?

בטח, כי זה שנותנים סתם לילד מתוך טוב לב, או שבאמת עושים במאמץ. זה חייב להיות נרשם אצלו.

 

אורן: אבל פה יש משהו "טריקי". כי אנחנו שלושה, זה לא שאני נתתי לו. הוא יושב שם כמו שופט בבית משפט, עושה עלינו משפטים כל הזמן. הוא התייחס אליה טוב, הוא התייחס אליה לא טוב, היא התייחסה אליו טוב, היא התייחסה אליו לא טוב, הוא נותן ציונים למערכת היחסים בינינו ומתרגם את זה לאיך שהוא מתפתח. מתפתח בטוב, מתפתח לא בטוב, מצטמק, נפתח, קולט, סוגר.

אבל אתם קובעים.

 

אורן: כן. כאילו הוא יושב ומתרגם.

הוא התוצאה.

 

אורן: כן, הוא מתרגם את היחסים בינינו.

יוצא שזה יצור רוחני, לא רק גשמי. שזה ממש יצור רגשי, יש בו מערכת יחסים שלכם, הוא נעשה כתוצאה מכל המכלול שיש ביניכם. לא סתם כך, שנתת זרע ואתה חופשי. כאן ממש נעשה לך פרי מהצורה המשותפת שביניכם.

 

אורן: אני רוצה למקסם את מה שלמדנו היום, עד המקסימום האפשרי בכיוון החיובי. מה אני צריך לעשות, אני כבעל, או אני איתה בזוג, כדי להזין אותו במקסימום הכוח החיובי הזה, מה אני צריך לעשות?

אתם צריכים להיות מתוקנים.

 

אורן: תרגל, תן לי איזה תרגול, אני מבטיח לעשות.

שכל מה שאתה עושה, אתה עושה כדי להיות אדם מושלם. כי אז בטוח אתה מעביר לו השפעה שלמה. אותו דבר האישה. ואז אתם מעבירים לילד השפעות חיוביות, על המצב הנוכחי וגם על המצב העתידי, שאתם חושבים עליו ורוצים לבנות בשבילו. גן הילדים, בית הספר, סביבה יפה וטובה, את כל זה הוא מרגיש, את כל זה הוא מקבל כמקיף, כעתידי, ויש לו לאן להתפתח, העיגול עוד יותר מתרחב. הוא מרגיש את הדאגה שלכם לעתיד. הכל הוא קולט בתת הכרה, בהכרה, הכל נרשם ופועל בכל מיני רמות, מתת הכרתיות ביותר ועד שהוא מבין.

 

אורן: אתה יכול לתת לי תרגיל אחד מתקדם מלהיות אדם מושלם? אדם מושלם זה קצת גדול עליי.

לבוא אלינו לקורס.

 

אורן: אני בקורס. תן לי להגיע להקבצה ב', כמו שאומרים בבית ספר. אני מנסה להיות אדם מושלם, זה קצת גדול, בינתיים, אולי אני אהיה עד שהוא ייוולד.

לחשוב על זה שאנחנו חיים במערכת עגולה, שלמה, שכוללת בתוכה את כל המציאות, בכל הדרגות. וכל זה נסגר יחד, וכאן ממש אי אפשר שאנחנו נהיה חופשיים במשהו, בלי להשפיע זה על זה באיזו מחשבה, באיזה רצון, באיזו צורה, אלא הכל נכלל, הכל נרשם. כל מעשיך נרשמים.

 

אורן: טוב.

חזרת לתורה.

 

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה ותודה לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, נרשום מעשים טובים. כל טוב ושיהיו לנו חיים חדשים. להתראות.