שיחה 852: טומאה וטהרה, השורש הרוחני
טומאה וטהרה, השורש הרוחני
לפי חכמת הקבלה, מה ששייך ל"רצון לקבל" שפועל לטובת עצמו נקרא טמא, ומה ששייך ל"רצון לקבל" שפועל בכוונה לעשות טוב לאחרים נקרא טהור
- בירור הכוונה שייך לאדם, לא לדומם, צומח וחי
- ברצונות קיומיים כמו אוכל, מין ומשפחה אנחנו כמו בעלי חיים. מדובר במה שמעבר
- במציאות שתי רמות, עולם רוחני של רצונות וכוונות, ועולם גשמי שבו גופים. שורש וענף
לכל חיה בעולמנו יש שורש רוחני. גם לסימני הטהרה יש שורשים
- ברוחניות סנפיר וקשקשים פירושם לדחות תענוגים לעצמך ולעבוד בהשפעה לזולת
- מעלה גרה – לא בולע את התענוג ישירות, אלא קודם בודק אם באמת כוונתו נכונה
- שוסע שסע ומפריס פרסה – מבדיל בין ימין לשמאל, בין השפעה לקבלה
עולם רוחני הוא עולם הכוונות. נכנסים אליו עם רכישת הכוונה השלמה להיטיב לזולת
- חיות טמאות הן סימן בלבד לטומאה ברוחניות. יש הבדל בין שימוש בהן לבין אכילה
- האכילה מסמנת משהו שאני מכניס לתוכי כדי להחיות את עצמי. כנגד מילוי הנשמה
- אדם שרוצה לפתח כוונה של השפעה לזולת מגלה את העולם העליון ורואה השורשים
- האדם כולל דרגות דומם, צומח, חי ומדבר. ה"אדם" שבאדם יכול להיות טמא או טהור
הבורא הוא כוח האהבה וההשפעה הכללי שמחזיק בתוכו את כל הטבע
אדם טהור הוא זה שפיתח כוונה להיטיב לבורא, דרך הטבה לזולת. בכך הוא דומה לו
פורסם ב מאמרים, תרבות יהודית