האם הגלות נגמרה או שרק חלמנו שסיימנו איתה? בגופנו אנחנו בארץ ישראל, חזרנו אליה אחרי אלפיים שנים בחוץ, אבל הרוח? היא עוד לא איתנו כאן, מתעכבת. גלות היא מצב רוחני שבו הכוח העליון לא איתנו, נעדר מחיינו, ואז אין לנו ביטחון מלא ולא דרך ברורה, לא צדקת הדרך ולא מטרה.
הזוהר מספר "בוא וראה, אהבה עליונה של הקב"ה לישראל, בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, והיה חוטא לפני המלך. יום אחד חטא לפני המלך. אמר המלך, כל אלו הימים הכיתי אותך, ולא קיבלת. מכאן ואילך ראה מה שאעשה לך.
אם אגרש אותך מן הארץ, אולי יקומו עליך דובים שבשדה, או זאבי השדה, או רוצחים, ויעבירו אותך מן העולם. מה אעשה. אלא אני ואתה נצא מן הארץ, דהיינו שנלך בגלות, וייסרתי אתכם ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עימכם".
הרגשת היעדר הכוח העליון בינינו גם היא סוג של קשר. לכן כתוב שהכוח העליון אומר שהוא יוצא איתנו לגלות. כשמרגישים שהוא איננו, הוא כבר איתנו, מעורר אותנו להרגיש בחסרונו. ובאמת הוא נמצא איתנו תמיד, מעולם לא עזב ולא עוזב, לא שינה את יחסו אלינו כל השנים. אלו אנחנו שמשתנים – מתרחקים ממנו או מתקרבים אליו.
הגלות נגזרת עלינו כשאנחנו הולכים אחרי מנהגים זרים של אהבה עצמית, שבונה סביבה של תחרות דורסנית, יוצרת חברה שמאדירה כסף וכבוד ותארים, מעמדות, מפלגות, זלזול בזולת. כל מה שהפוך מהכוח העליון – שתכונתו אהבה בלי תנאי ומגמתו חיבור הכלל. כל מה שהפוך מארץ ישראל – שמזרזת את יושביה להידבק בתכונות הכוח העליון.
מי שמרגיש שהגלות אופפת אותנו, יכול כבר להיות מאושר כי הוא רואה את האמת, ועם זאת הוא יכול להרגיש את כל עוצמת הייסורים והכאב של ההתרחקות. הרגשות המעורבים האלו מסוגלים לדחוף אותנו להתחבר ולהתאחד בכל חלקי העם, ודרכם יהיה לנו קשר עם הבורא. הם ייתנו לכל אחד מאיתנו כוחות לטפל כמו אימא ואבא בעם, לקשור, לחבר את כולם ויחד לצאת מהגלות.
מוזמנים ללמוד את השיטה לחיים מאוזנים, הרמוניים ומשמעותיים