תקווה מסוגלת להרים את האדם מהמקום הכי נמוך. היא כוח פסיכולוגי שאפשר לעורר בעזרתו כל אחד, כוח שמסוגל להחיות את נפשו, את גופו, אפילו להאריך את חייו. התקווה מתחילה מהשכל, מהמחשבה, עוברת אל הרגש ומשם היא מתפשטת ומחזקת את כל מערכת ההגנה שלו. יש על כך מחקרים רבים, מדע שלם העוסק בפיתוח התקווה באדם, וכדאי להשתמש בו.
כנגד התקווה ישנה האכזבה. אכזבה נחשבת לתחושה שלילית, אבל אם נסרוק את ההיסטוריה נמצא שכל תגלית בעולם, כל דחף להתפתחות, באו לנו כתוצאה מאכזבה. אנשים התאכזבו מהמצוי, חתרו לרצוי, והאכזבה הפכה אמצעי מקדם, מנוע להתפתחות, לכן חשוב להשתמש בה נכון ולא לנסות למחוק את האכזבה כאילו הייתה מפגע.
כדי להשתמש באכזבה בצורה מועילה דרושה לאדם סביבה טובה. תמיכה של חברה. כי כאשר שוטפת את האדם תחושה של אכזבה, קשה לו מאוד לצאת ממנה, היא כמו נהר סוחף. והחברה שעומדת על הגדה – בזמן שאחד עומד לטבוע תחת כובד האכזבה – יכולה לזרוק לו חבל להיאחז בו, להעלותו ולהוציאו למקום חדש. החבל הזה הוא התקווה, הבטחה שמקרינה מהעתיד, ועל ידה האדם נמשך ומציל את עצמו משקיעה.
הדרך להפוך אכזבה לתקווה, לשדרג מועקה חברתית ליחסים משגשגים של תמיכה אנושית, דורשת פיתוח של מערכת חינוכית שתלמד להתקשר נכון בין בני אדם. חינוך לעזרה הדדית כזו בין אדם לחברו, להשלכת חבלים של תקווה שיקדמו את החברה, צריך לבוא כתוכנית לאומית, אפילו עולמית.
החבל הראשון שעלינו לזרוק לכולם הוא הידיעה שכל המשבר הנוכחי שאנחנו עוברים הוא לטובה. שאין שום דבר רע בעולם מצד הטבע, אלא כל רע ונורא שנראה לנו, נגרם מפני שאין בינינו חיבור וקשר טוב. את הקשרים הקלוקלים בינינו עלינו לתקן, ובקשרים המתוקנים כל תקוותנו. מהם יצמחו חיים טובים.
новый займ на карту без отказазайм 500 рубзайм на карту до 5000