ספר ההיסטוריה של אומה אחת פורש סיפור גבורה וניצחון מזהיר במלחמה נוראה עם אומה אחרת, תחת שמש לוהטת, מול יריבים נפילים, מזיעים וחסרי רחמים. בין דפי ההיסטוריה של האומה השנייה נמצא סיפור אחר לגמרי. שם הם מגוללים איך בכוחותיהם האחרונים, בהתקפה נואשת בכפור העז, הם התגברו על אומה אכזרית בעלת לב של קרח – היא אותה אומה הראשונה.
ברור שכתבי ההיסטוריה שעומדים לרשותנו כדי ללמוד מהם על העבר אינם אובייקטיבים, הרי כותבים אותם אנשים בשר ודם, וגם בהם זורם יצר אנושי המניע אותם להטות את המציאות לטובתם, להצדיק את הצד שלהם. כמה שלא נשתדל לעמוד ולבקר מהצד, כשופטים הוגנים ללא משוא פנים, זה לעולם לא ילך, כי אין לנו כלי אחר, אובייקטיבי, לראות ולשפוט דרכו את העולם, מלבד אותה הסתכלות מוטית שעליה כתבו המקובלים: "כל הפוסל – במומו פוסל".
אבל נגיד שאפשר לדלות מספרי ההיסטוריה מספר נתונים נקיים יחסית מפנייה עצמית, מספר עובדות יבשות. גם אז, לא נוכל להסיק מסקנות מהנתונים, להפיק מהם לקח ותועלת. לא נוכל להקיש מהתמונה השטחית שהם מציירים, לא על השורש והסיבה למקרים, לא על המקרים עצמם לעומקם ולא על התוצאה שתתגלגל מהם.
זאת אומרת, ספרי ההיסטוריה כשלעצמם לא מספיקים כדי ללמד אותנו על מהות הדברים שקרו, אלא רק איך הם נראו בערך, כך שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם כדי ללמוד איך להימנע ממלחמות, ובטח שלא להיעזר בהם על מנת להביא את החברה האנושית לפסגה של אושר ושלום עולמי.
ואם ההיסטוריה יכולה להועיל לנו במשהו, זה רק לעורר אותנו לחפש גישה נכונה איך ללמוד אותה, לפענח אותה כהווייתה, זאת אומרת להשתדל לאתר לנו מכשיר צדדי בלתי משוחד ובלתי תלוי לצורך ניתוח האירועים והפקת לקחים. לזה מסוגלת חכמת הקבלה.
הראשון שעשה זאת היה אברהם אבינו, בנקודה ההיסטורית של בבל לפני כשלושת אלפים שנה. הוא שאל מה עומד מאחורי הקלעים של ההיסטוריה, וגם לאן היא מובילה את המין האנושי, ולא הסתפק בזה אלא הוסיף ופיתח לפי גילויו שיטה קבלית מעשית כדי להגיע לתכלית.
המחקר הוביל את אברהם להבין שהאדם נברא בצלם רצון לקבל, באגואיזם שמניע אותנו להילחם זה בזה, לשלוט בכוח זה על זה – להבדיל מכוח הטבע העליון שפועל בעולמנו במתכונת יחידה של נתינה ואהבה. הוא גילה שאותו כוח טוב ומיטיב מוביל אותנו לתכלית של השתוות עימו, ושטח הפעולה שלנו לממש את ההתקשרות עימו הוא בחברה האנושית. אם בני האדם יתקשרו ביניהם בחוקים דומים לחוקים האינטגרליים של הטבע – מעל הריחוק והדחייה הטבעיים – אז הם יגלו ביחסים ביניהם את הכוח החיובי של הטבע, הכוח העליון.
לחוק הזה קראו המקובלים "ואהבת לרעך כמוך", או "על כל פשעים תכסה אהבה". כשאדם וחברה מממשים את החוק הזה ביניהם הם פורצים מתחום השיפוט הצר של הרצון לקבל, ומקבלים תפיסה חדשה של המציאות, מעין עיניים חדשות לבחון דרכן את העולם. במבט כזה ההיסטוריה נראית אחרת לגמרי.