הנשיא החדש של מדינת ישראל, יצחק (בוז'י) הרצוג, קיבל על עצמו משימה בחשיבות עליונה, לא רק עבור מדינת ישראל, אלא למען יהודי כל העולם, ולמען האמת, עבור העולם כולו. בנאום ההשבעה שלו ב-7 ביולי 2021, מסר הנשיא, שאך זה הושבע, שתי הצהרות דרמטיות: האחת, כאשר דיבר על החברה הישראלית, התייחס הרצוג לקרע המתרחב בכללות החברה.
במקום לשנוא את אלו החולקים עלינו, טען הרצוג, שאלמלא הם, גם אנחנו לא היינו מתפתחים וגדלים. ובמילותיו הוא, "עלינו להפסיק לראות בהבדלים ביננו מכשלה, הם בעצם מקור כוחנו. בזכותם העוצמה הישראלית נגלית במלוא עוזה". בהצהרה השנייה התייחס הרצוג למכת האנטישמיות והבטיח, "בתפקידי כנשיא המדינה אני מתחייב… לסייע ולהיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל".
לכאורה צעד תמוה לקשור בין השניים בנאומו הראשון כנשיא, היות שהקשר בין שתי המשימות המאתגרות עליהן הצביע – אחדות העם היהודי ושנאת יהודים – אינו אינטואיטיבי. אך במבט מעמיק יותר רואים באופן שאינו מותיר מקום לספק, שהשניים שזורים זה בזה, ולא ניתן לפתור את האחרון, שנאת היהודים, מבלי לגשת קודם לכן לפתרון הראשון, אחדות העם.
לאורך כל הדורות קשרו חכמינו בין אחדותנו ומצבים של שגשוג, לבין הפילוג בינינו ומגמות דעיכה, במקרה הטוב. לאחרונה ציינו את יום תשעה באב, המועד שבו נחרבו שני בתי המקדש. כפי שכל יהודי יודע עמוק בתוכו: בעוד בתי המקדש עצמם נחרבו בידי צבאות זרים, הצלחתם של האויבים התאפשרה "הודות" לנפילת העם היהודי לפירוד שקדמה להצלחתם, מאחדות לשנאה, דרך ביזוי ודחייה ועד להשמדה העצמית ההדדית הבלתי נמנעת.
אחדות העם היהודי חשובה לא רק לרווחתם של היהודים אלא היא בעלת משמעות ממדרגה ראשונה עבור העולם כולו. כל אלו הבקיאים בהיסטוריה של העם היהודי ובשורשיו יודעים שאבות אבותינו הגיעו מעמים שונים במסופוטמיה העתיקה, ולא התחילו את מסעם בתור חמולה אורגנית או שבט שהתפתחו לאומה.
כך בהמשך דרכנו הגענו למעמד הר סיני הידוע, שבו התאחדנו בפעם הראשונה כעם למרגלות ההר, "כאיש אחד בלב אחד", וקיבלנו בכך על עצמנו את החובה להוות דוגמה ומופת לערך האחדות ומימושו. היכולת לראות את ההבדלים בינינו כ"מקור כוחנו", כפי שביטא זאת הרצוג בנאומו, אכן היוותה את התבלין המיוחד שייחד אותנו בזמנים ההם, בעוד ש"לראות בהבדלים בינינו מכשלה", כדבריו, גרמה לנפילתנו, פעם אחר פעם, עד היום…
הנה שתי דוגמאות מן המקורות המדברות על שורשי עמנו ונותנות תוקף לדברינו. בפרשת "אחרי מות", כותב ספר הזוהר על אחדותנו, על הקרע בינינו ועל השפעתם הכבירה של שני אלה על העולם, במילים הבאות: "'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה… ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה… ויימצא בזכותכם שלום בעולם".
תמיד ידעו חכמינו את האמת הטמונה בדברים אלה, והוסיפו וכתבו על כך לכל אורך ההיסטוריה שלנו. הרמח"ל כתב על כך בפירוש שלו על התורה וגם הספר "קול מבשר" מדגיש זאת, אך אולי אחד המחברים היותר בולטים בעת החדשה, שהיטיב מכולם לתאר את תפקיד עם ישראל ואת השפעתו העצומה על העולם, היה הרב קוק הגדול בספרו "אורות הקודש" במילים אלה: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם".
ואכן, כשנבנה מחדש את העם שלנו באהבה ואחדות, ייגמרו המלחמות בכל העולם, ועימן תימחק לעד גם האנטישמיות.