כל אחד נקרא לעמוד על המשמרת, כל אדם מישראל נדרש עכשיו לתפקיד בלי דיחוי. הילדים שלנו, השכנים והחברים מגויסים ללוחמה, ולנו בעורף יש משימה גדולה, להתפלל עליהם ולבקש על שלום ישראל.
תחילה להצטער מאוד על הפירוד שנתנו לו להתפשט בינינו בלי הפרעה והנחית עלינו מכה של מאות מתים ואלפי נפגעים. ואז לבקש בכל הכוח לשנות את המצב ולהתחבר עוד היום בלב ונפש. רק כוח החיבור שיהיה בינינו מסוגל לשמור על הנמצאים בקו האש ולהרים את העם מהנפילה וההפסד.
"ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכול, שכל העולמות וכל הזמנים אינם כדאים בעדו", כתב המקובל יהודה אשלג, בצורה קצרה ומוחלטת. אסור לנו לשבת ברגשות מרירים ובעצבים סוערים, לדחות את הדברים ולהגיד מחר, כשתיגמר המלחמה אולי נחשוב על המצב בינינו. לא, דווקא עכשיו. כי אין שום תקנה למצב בלי לברר למה הוא בא, בשביל מה הוא בא, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך.
מתוך הבירור נכוון לכוח העליון, משום שהוא המקור לכל מה שקורה לנו. אין כאן עניין דתי, אלא הסקה שהכוח שהוליד ומנהל את המציאות הוא אחד, וכנגדו עלינו להיות אחד. "כאיש אחד בלב אחד".
חייבים להשתדל להכניס את הכוח הזה העליון שכולו אחדות לתמונת המציאות שלנו. לקחת את כל הקושי והכאב ולפנות איתם אליו בבקשה שידביק, שיאחה, שירפא. שיקרב בינינו ואליו. לבקש להיות קרובים בליבנו לכל חלק וחלק בעם, ולא רק בגלל שיש מלחמה עכשיו, אלא משום שזה תפקידנו.
לא יניחו לנו להיות בפירוד בלי שנסבול מכך, בגלל שנועדנו להיות אומה שחיה לפי החוק של "ואהבת לרעך". ואין הפסק בדרישה מאיתנו למלא את ייעודנו. כמו ילד שהולך לבית הספר, ובסוף היום כבר מונחים לו בתיק שיעורי הבית למחר, כך אנחנו נדרשים לקבל כל יום את השיעור בחיבור שלנו. והלוואי שלא נצבור יותר פיגור ונזדרז לתקן את הלב, נעמוד כולם על המשמרת בעבור ילדינו, שכנינו וחברינו.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"