הדור הצעיר חי בעידן הכי מתירני שיש: הם יכולים להתקשר באינספור אפליקציות להשגת מין מזדמן, הם יכולים לאסוף פרטנר כמעט מכל מקום-בילוי, הם נוטלים "גלולת היום שאחרי" כדי לעצור היריון שאולי התחיל והם מתורגלים להשתמש באמצעי מניעה נגד מחלות מין – למרות הכול, הדור הצעיר מקיים פחות יחסי מין
לתופעה העולמית הזאת, שכונתה בשם "המיתון המיני", הקדיש כתב-העת "אטלנטיק" גיליון מיוחד. בכתבת עומק בת 12,665 מילים, מנה כתב-העת את הסיבות העיקריות לתופעה: אפשרויות הבידור והגירוי שמציע האינטרנט גורמות לדעיכה בחשק לאינטימיות מינית. השימוש התדיר באפליקציות להיכרויות יצר מצב של חוסר לגיטימציה לפלרטט עם בני זוג אפשריים במקומות ציבוריים. וגם תופעות שמאפיינות את דורנו כמו: דיכאון, חרדה, דימוי עצמי נמוך, חוסר שינה והסחות דעת, מדכאות את הרצון לקיום יחסי המין.
צרפו לכל אלה את אחוזי הצפייה הגבוהים בפורנו, את מהפכת שעוררה בגברים חרדות וחוסר ספונטניות, את הפחד של נשים מניצול גופן, את הטשטוש המגדרי, את הליברליזציה ביחסים החד-מיניים, את המוסכמות החברתיות להתחתן בגיל ארבעים, את הנטייה לגור עם ההורים ולהימנע מהבאת ילדים – והרי לכם מכלול התנאים שהובילו לירידה של 40% בפעילות המינית של הצעירים בשני העשורים האחרונים.
אולם במקום להצביע על הדעיכה בקיום יחסי המין כעל בעיה, יש לראותה כתופעה אבולוציונית שמתרחשת כעת במין האנושי.
הכוח המניע שמפתח את האדם הוא האגו. כוח רצון שגורם לאדם להעדיף אך ורק את צרכיו הפרטיים ומונע ממנו להרגיש את צרכי הזולת. יצר שמבדיל בינו לבין דרגת החי. ככל שהאגו גדל, הוא מבודד את האדם מקשר עם הזולת, אלא אם לאדם יש אינטרס מובהק ממנו לתועלתו הפרטית. בימינו האגו הגיע לנקודת שיא והוא פועל לשחרר את האדם מכל מחויבות אפשרית, אפילו מהתקשרות על בסיס של יחסי מין.
צמיחת האגו שורשית ועמוקה יותר מתופעת הדעיכה ברצון לקיום יחסי מין. יש לתופעה השלכות גדולות על האדם ועל המין האנושי. מעבר לנתונים על ירידה בקיום יחסי המין, קיימת דעיכה גם בלהט החיזור בין המינים. הדחף למצוא חן בעיני האחר, הרצון להתייפייף ולמשוך את הסובבים אותנו שיתעניינו בנו, איבדו מחשיבותם. למעשה, אנחנו מאבדים חומר-דלק אנושי ומשמעותי שמניע אותנו בחיים; חומר שנותן טעם, צבע, סיבה. המדרש כותב: "בין איש ובין אישה, שְׁמָם מורכב מהמילה אש, שהוא הכוח המניע בעולם".
בכל אדם קיים צורך עז ביחס. הרבה מפעולותיו וממחשבותיו של הגבר מונעות מצורך מודע ולא-מודע להרשים את האישה. הוא זקוק ליחס ממנה בדרך עקיפה. הנשים, לעומת זאת, זקוקות לחיזור ישיר מצד הגבר, ליחס חם שיכול להתבטא במחמאה או במעשה למענה. אולם מפני שהאגואיזם גדל כל-כך והעמיק את הפערים בינינו, התרבות האנושית גם היא מתאימה את עצמה למצבנו, מקלה עלינו בנושא החיזור ומאפשרת לגשת ישר ולעניין. כתוצאה מכך, אנחנו מאבדים יכולת אנושית-טבעית לפתח קשר נכון בין המינים.
כשם שתינוק עובר שלבים טבעיים, הכרחיים וחשובים להתפתחותו, כך גם עלינו לעבור שלבים כאלה על בסיס חכמת הטבע. ואם "חיזור" הוא הקורס הראשון שצריך ללמד מחדש כל ילד, אז "ריקוד" הוא השיעור הראשון בקורס. הטבע כולו נמצא בריקוד הרמוני בין החלק הזכרי לחלק הנקבי – בין פלוס למינוס, בין שאיפה לנשימה, בין זרע לביצית, בין אלקטרון לפרוטון, בין גאות לשפל – שני חלקים מנוגדים בבריאה, שנמצאים ביניהם בהתקשרות בלתי-פוסקת בכל רמות הטבע ויוצרים חיים במגוון צורות חדשות.
בתנועה ההדדית בין הזכר לנקבה שרוי השכל של הטבע. אם נרכוש את השכל הזה, נבחין בתפקידים הייחודים שיש לזכר ובתפקידים הייחודיים שיש לנקבה. נשכיל לראות שהם מושרשים עמוק בביולוגיה שלנו, מתרחשים בפיזיולוגיה שלנו ומתבטאים בפסיכולוגיה שלנו. נסכים שאולי אפשר לטשטש את ההבדלים בין המינים, אבל אי-אפשר להעלים אותם.
יתרה מכך, טשטוש ההבדלים בין הזכר לנקבה ברמה החברתית-תרבותית משבש את תפיסת המציאות שלנו. כשם שההבדלים בין חושך ואור, רעב ושובע, מר ומתוק יוצרים משמעות בחיינו, כך עלינו לשמור על הניגודים בין המינים ברמה האנושית. טשטוש ההבדלים בין המינים מרדד ופוגם בהכרח ביכולת הניתוח שלנו ומשנה את האופן שבו אנחנו מפענחים את המציאות.
לכן, אם נמשיך להיסחף עם האגו שגדל בנו ללא הפסקה, ולא נעצור כדי לפתח מודעות למצבנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעתיד הקרוב במציאות שבה תינוקות ייווצרו בעיקר במעבדה, אנשים יפתחו קשרים בעיקר עם רובוטים והקשר האנושי ילך ויתפוגג בהדרגה.
איזהו חכם? הרואה את הנולד. עלינו לראות מראש את התרחיש שמתגבש, ולהקדים ולהיערך באמצעות חינוך והעלאת מודעות להשבת האיזון לקשרים האנושיים – החל מהתא המשפחתי, דרך החברה הסובבת ועד לקהילה העולמית.
משבר המין שמתגלה לעינינו תכליתו להוביל אותנו לצעד הבא בריקוד. מה שמתרחש אצל בעלי החיים באינסטינקט, מוכרח להתרחש אצלנו במודע. חינוך להתגברות על האגו ולהתפתחות לרמה שכלית ורגשית חדשה, יקדמו אותנו לעבר התמזגות פנימית וייחודית בין זכר לנקבה, לקשר עמוק, רוחני, שלא מטשטש אף תכונה ולא פוגם באף מין.
קשר כזה חסר לכולנו. נשים מטבען רגישות ונצרכות יותר בהתפתחות קשר כזה, אך גם בגברים קיימת דרישה לזיווג רוחני נעלה שהטבע מייעד לנו. כמו שספר הזוהר כותב: "אדם הוא כלל של זכר ונקבה. כי מי שנתחבר זכר ונקבה, נקרא אדם". קשר כזה ישיב את האיזון בין זכר ונקבה בכל רמות היחס – גם ברמת יחסי המין.