השבוע מלאו מאה ימים של חסד לכהונתו של נשיא ארה"ב ה-46 ג'ו ביידן. שיבחו אותו על שהצליח עם מבצע החיסונים, גינו אותו על שנכשל עם מכת ההגירה ממרכז אמריקה; פִרגנו לו על שהצליח להעביר חבילות חילוץ ענקיות של טריליוני דולרים כדי לחלץ את ארה"ב מהמשבר הכלכלי בעקבות המגפה, אבל ביקרו אותו על חלוקת הכספים בתוך אותן חבילות חילוץ, שכן חלקן בכלל ניתנו לגורמים מחוץ לארה"ב.
אפשר להוסיף ולכתוב על איך ביידן מתעמת עם רוסיה או מתקפל מול סין, אבל בשורה התחתונה יש אומה אמריקאית, והיא חצויה כמו שמעולם לא הייתה. אנחנו עדיין לא רואים תוצאות מובהקות מהשטח, אבל עוד יתבהר עד כמה כל ההצלחות והכישלונות של הממשל הנוכחי מתגמדים לנוכח בעיית פילוג העם והחברה.
האמריקאים – ואחריהם העולם כולו – יצטרכו לשלם את מחיר הפילוג, לתקן את השגיאה החוזרת ונשנית מבחירות לבחירות. שום דבר טוב ומועיל לא יוצא מבחירת מפלגה אחת – דמוקרטית או רפובליקנית – בטח לא בזמנים שבהם הפלגנות מרקיעה שחקים.
דרך המלך היא להקים מפלגה משותפת, גוף ממוצע, אמצעי, המשלב הן דמוקרטים והן רפובליקנים. גוף משותף כזה שמשתדל לעבוד בשיתוף פעולה ולנהל יחדיו את המדינה. זה לא יכול להסתכם בבית הנבחרים שיתווך, שם רק צועקים אחד על השני, אלא בהקמת ממשל המתפקד מכוח שיתוף פעולה הדדי בין שני גושים שהם יריבים. מקום שבו נפגשים שני הקצוות, מפגינים את דעותיהם ועמדותיהם המנוגדות. ולא בשביל להתנגח, אלא כי הם נבחרי הציבור, נציגי דעת הקהל, ועליהם בראש ובראשונה למצוא את המכנה המשותף, גורם מאחה ומאחד למען טובת כולם.
אחרת, מה התועלת שגוש אחד שולט ארבע שנים ומחצית מהאזרחים ממורמרים וזועפים, ואחריו עולה הגוש השני, מבטל את החלטות הממשל הקודם, ומתנגדיו, שהם המחצית השנייה של העם, רוטנים ומפגינים? הכדור נזרק מצד אחד של המגרש לצד השני, ואין איש שנהנה מהמשחק הפוליטי.
ממשלת אחדות היא צעד חיוני במיוחד בימינו. אומנם ארה"ב קיבלה תנופה על ידי עלייתו לשלטון של הפלג הדמוקרטי, אבל כמעצמה היא נמצאת בנסיגה רצחנית, בדעיכה ממושכת, בצניחה חופשית! העובדה שיש לאמריקה מזומנים להשקיע לא אומרת דבר. גם כוחה הצבאי מידלדל ונחלש. ארה"ב כבר לא המעצמה מספר אחת, לא האומה הגדולה והחזקה, לא האחות הגדולה שמסדרת ומתווכת בין שאר המדינות. והעולם דווקא זקוק לצירים חזקים כאלה שישמרו על יציבות המערכת.
אולי מאה הימים הראשונים של ביידן משדרים חסד, אבל כאשר הוא יסיים את תפקידו ויעזוב את החדר הסגלגל בבית הלבן, נראה אמריקה אחרת, אמריקה שתרד מגדולתה. אז יעלו לקדמת הבימה האנושית מדינות חזקות כמו רוסיה וסין, טורקיה וברזיל.
לכן לא לשם שליטה בעולם, אלא לשם שגשוג והצלחה בתוך החברה, על אמריקה להתחיל בתהליך מעשי ומשמעותי של חיבור בין נציגי שתי המפלגות. כי בימינו עוצמה של מדינה, כל מדינה, תלוי רק ביכולת שלה לחבר בין אזרחיה. הפילוג הוא שורש כל חולשה ומשבר, האחדות היא החוזקה.