בארץ הארזים גל המחאות ההמוניות האלימות לא נפסק. אולי אושרו רפורמות שנועדו לסיים את האלימות, אבל מיליוני לבנונים אינם רגועים. בתוך תוכם ממשיכה לבעבע הדרישה להחליף את השלטון ולמגר את השחיתות.
ההפגנות בלבנון הן לא האחרונות בסדרת ההתקוממויות ברחבי העולם – מהונג קונג ועד קיטו באקוודור, מברצלונה ועד סנטיאגו בצ'ילה – כל התקוממות והמניע שלה, אבל לכולן בסיס משותף: ייאוש מהממשל ורצון לסגור את החודש בכבוד.
במשהו הזכירו המראות את הפגנות "האביב הערבי" בשנת 2011, שבסופן כידוע נפלו המשטרים ששלטו בחלק ממדינות ערב. הזעם מאז לא השתנה, הוא רק הלך והתגבר. והיום די בגפרור אחד כדי להצית את האנושות הדרוכה כחבית חומר נפץ, כדי להוציא לרחובות רבבות בני אדם משולהבים.
אם נסתכל על המצב במבט-על, אפשר למצוא טוב בכל הרע שמתגלה. באנושות מתחיל להתפתח בהדרגה יחס נכון לחיים. הבנה שאין תועלת של ממש בצריכה מופרזת, שעם כל הטכנולוגיה והשפע שקיימים, חסרה משמעות פנימית ועמוקה יותר לחיים. אולי לרגעים השאלה המהותית מבצבצת, אך אין לאיש תשובה ברורה וחדה. גם אחרי שמתחלפים המשטרים ונרגעות הרוחות, השאלה דועכת והחיים שבים למסלולם המדומה.
ממחאה למחאה מתבהרת התובנה שאנחנו מתקרבים להכרת הרע – להכרה שאפשר לעשות אלף סיבובים באוויר, אבל אחרי הכול, אם לא נשנה את טבע האדם, שכל מהותו היא לדאוג לאינטרסים שלו, שום מחאה לא תועיל. אם לא ניישר את ההדורים ביחסים בינינו, אם לא נתחבר בינינו, לא יהיה כאן טוב. בכל רמה: מדינית, חברתית, משפחתית.
ומי בכוחם להביא לשינוי משמעותי? מי אוחזים בשיטה לאיחוד בין בני אדם מעל כל ההבדלים? היהודים. ולמה אנחנו? בגלל הייעוד שלנו, האחריות שהוטלה על כתפינו. בגלל שבידינו מצויה חכמת הקבלה – השיטה העתיקה ליצירת קשר בריא בין בני אדם. שיטה שנמסרת מדור לדור, אלא שעכשיו הגיעה השעה לנער מעליה את האבק ולהתחיל לממשה.
אולי כרגע הקשר ליהודים נשמע מופרך, אבל אם בעוד כחצי שנה נשאל את הלבנונים מי אשם במצב? הם יצביעו עלינו, השכנים היהודים שלהם, כאשמים. ולא רק הם, גם האזרחים שיוצאים לרחובות בצ'ילה, בברצלונה ובעיראק. ולא משנה להם כלל שאין קשר ישיר בין אי-יציבות פוליטית ואי-שביעות רצון מהממשלים כדי להאשים אותנו היהודים.
האמת היא – הם צודקים. הקשר בלתי נראה לעין, אך הוא קיים. יתרה מזאת זהו קשר הדוק בין ישראל לאומות העולם. כמו שכתבו חכמינו ז"ל: "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (מסכת יבמות), ובתיקוני הזוהר כתבו: "היהודים הם הגורמים עוני וחרב ושוד והרג והשמדות בעולם כולו".
במילים פשוטות: כל הרע שמתרחש באנושות הוא בגלל היהודים. השאלה היא מה מידת הסבל שחש אדם או אומה שלמה, אם הכאב נסבל אז מוצאים דרכים לפתרון הבעיה או דרכים לספוג אותה. אך אם הסבל גובר, הוא לובש צורה כמחאה אזרחית אלימה ודוחף המונים לצאת לרחובות להפגין. כשהסבל עובר כל גבול, אז צומחת לה בשקט הרגשת שנאה יוקדת. תחילה בלי קשר ליהודים, אך ככל שהיא מתגברת היא הופכת חדה, ממוקדת, רעילה – נגד היהודים.
בעיני אומות העולם היהודים נתפסים כמשחיתים הגדולים בעולם, תאווי בצע, גזלנים, רמאים – ורק אם נשמיד אותם, חושבים הגויים, נזכה לחיי שקט ושלווה. אולם כפי שכותבים המקובלים, המין האנושי כולו מתקיים ברשת קשרים הדדית, כמערכת שכל חלקיה תלויים זה בזה. לכן, אם היהודים יתקשרו ביניהם בקשר לבבי ופנימי, הם ישמשו כ"צינור" שדרכו יזרימו לעולם כוח חיובי ומאחד שיתפשט ברשת כולה. ובשתי מילים הם יהיו: "אור לגויים".