אחת לתקופה במסגרת שיעורי הקבלה היומיים, אנחנו חוזרים לפתוח את הזוהר, ספר הספרים של חכמת הקבלה. אנחנו קוראים יחד לאט-לאט, נותנים למילים לשטוף ולעטוף לנו את הלב.
היום קראנו את מאמר "הניצנים" מתוך הקדמת ספר הזוהר שנפתח במילים: "רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ". כשרבי שמעון פותח, הכוונה היא לפתיחת צינורות השפע הרוחניים, מערכת נסתרת ומסועפת שמעבירה דרכה כוחות גדולים ומקרבת מאורות לתלמידים ולכל בני האדם.
השפע הרוחני הוא אינסופי לכן ספר הזוהר בנוי שכבות-שכבות והקריאה בו מכניסה את האדם שלב אחר שלב לשטח חדש של רגשות והבנות. מי שינסה להכניס את מה שהוא קורא בזוהר אל תוך המוח, לדחוס את האותיות, המילים והמשפטים לתוך השכל, לא יצליח לעבוד עם מה שאוצר הספר בתוכו. זה כמו לבוא עם מחשב שקנית לפני שלושים שנה, מהמחשבים הראשונים שיצאו לשוק, ולרצות לראות בו תמונות וסרטים, להכניס בו תוכנות שרק מחשב מודרני יכול לפענח את הקוד שלהן.
גם אנחנו בני האדם עובדים על מחשב ישן, מחשבה עתיקה שכתובה בשפת רצון לקבל הנאה לטובת עצמנו, בקוד אנוכי שמונע מאיתנו את קבלת השפע, לכן אנחנו לא מזהים את ההבחנות שיש בספר הזוהר. אבל קריאה נכונה מסוגלת לבנות בנו תבניות חדשות לקבלת השפע.
אל קריאת הזוהר צריך לגשת כמו שנכנסים למקום חדש ולא מוכר. מתיישבים בשקט, מקשיבים בעיקר, לא מרבים לשאול, ממעטים להתערב. פשוט נכללים מהמקום, סופגים אותו בשקט, מתוך רצון פשוט להיות דבוק בטקסט, להתבטל ולהיכנע כלפיו כך שיפעל עלינו.
בהתחלה אנחנו תופסים רק אחת ממיליון ההבחנות שיש בו, לעיתים רחוקות אנחנו מסוגלים לתפוס אותן בחוש ממש. אבל בפנים בתוכנו מסתובבים בינתיים גלגלי שיניים ומנועים במהירות רבה, ולאט-לאט אנחנו לומדים לשמוע על מה הזוהר מדבר.
כמו ילד בראשית חייו כאשר הוא מתחיל לדבר, הוא אומר כאן מילה ושם מילה ועדיין לא מבין מה הוא אומר בדיוק, כך אנחנו מתחילים לזכור את המילים ואפילו לקשור בין מילה כזו לאחרת. לאט לאט על ידי הרצון הגדול להכיר את המצבים הרוחניים שעליהם מספר הזוהר ומתוך השתוקקות להיות קשור בו, נמשך כוח שבונה בנו כלים חדשים, תבונה של הלב.
לימוד הזוהר מקבל תנופה של זירוז ככל שאנשים שקוראים בו משתדלים להתקרב זה לזה, וכל שאלה שהם מעלים בזמן הלימוד מכוונת לקבל תשובה שתקרב ביניהם יותר – כדי שמה שהם לומדים יתגלה בקשר ביניהם.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "