אחרי ההסכם עם איחוד האמירויות, מעגל השלום וההכרה בישראל מתרחב, וגם סרביה וקוסובו מצטרפות לצעדים פרו-ישראליים. במסגרת הסכם הנורמליזציה עם הסרבים, קוסובו תכיר רשמית בישראל, ותהיה המדינה הראשונה בעלת רוב מוסלמי שתפתח שגרירות בירושלים. גם השמיים נפתחים: סעודיה ובחריין התחילו לאפשר לטיסות מישראל לטוס מעל שטחיהן, ועושה רושם שישראל מחוזרת ונאהבת.
אם מתעוררת ועולה תהייה של למה דווקא עכשיו ומה הרווח שיוצא לשני הצדדים, אז התשובה שלי לפשר הקשר היא כי הדברים מסודרים כך משמיים. ובשפתה של חכמת הקבלה: לבריאה יש תוכנית אשר חולשת על כל אירוע ומקרה, על כל כלל ופרט במין האנושי.
הקשר בין עם ישראל ושבעים אומות עולם הוא קשר דינמי שמשתנה לאורך ההיסטוריה, עולה ויורד בגלים של יחסים בינלאומיים, פעמים בעד ופעמים נגד. יש עמים וממשלות שהשינוי לטובת ישראל קורה אצלם מהר יותר, ויש שמתמהמהים. יש אומות שעושות חשבון, יש אומות ששותקות, יש אומות שסולדות ומגנות. יש אומות שלא מסוגלות ליצור קשר עם מדינת ישראל, אבל אין להן כל בעיה עם העם היהודי עצמו.
כך או אחרת, היהודים הם עם שהיה מפוזר שנים בין כל העמים, יש להם השפעה ניכרת בכל תחום ורגלם דרכה בכל מקום בעל השפעה. גם בחור הנידח עלי אדמות יימצא מאחורי הקלעים יהודי שמושך בחוטים. סביר להניח כי כך הדבר גם לגבי הנורמליזציה עם מדינות ערב ושאר המדינות המצטרפות.
למרות שסרביה וקוסובו הן אומות סלאביות, השייכות לעמים במזרח אירופה ובמרכזה, הן בכל זאת סבלו מאוד בכל השנים שחיו תחת השלטון הסוציאליסטי-קומוניסטי, ולכן הן מבינות שהן עושות צעד טוב. העיקר לא ללכת עם הרוסים. כך חושבים גם האוקראינים, הבלארוסים, הפולנים, הצ'כים וכל עמי מזרח-אירופה. רק טוב יצא להם מהסכם כזה, הסרבים מחככים ידיים, האמריקאים יפרגנו להם במשהו והם יצאו נשכרים מכל הכיוונים.
אבל אם חכמי הקבלה אומרים שרק היחסים בינינו בתוך העם מביאים לשלום עם אומות העולם, איך פתאום נפתחות אפשרויות כאלו? איך ייתכן שיש פתיחות מצד אומות העולם בעוד אנחנו שבויים בשנאת חינם?
זה לא מפני שהתחברנו, אלא מפני שקיבלנו מכות ששילמו על כך. אנחנו מקבלים מכות וקצת מורידים בגאווה, מקבלים עוד מכות והעורף הקשה מתרכך. על חשבון זה נותנים למדינות אחרות להתחבר איתנו. עוד קצת האגו הישראלי סובל, והם מקבלים עוד אפשרות להתחבר איתנו.
זאת אומרת, לא מתוך כך שאנחנו בעצמנו נעשינו טובים הם מתחברים ומתקרבים, אלא תמורת המכות. אין כאן התקדמות מתוך בחירה, אלא מתוך סבל.
אנחנו צועדים, שלא לומר רצים בדרך ייסורים; נסים ללא בחירה מפני מכבש ההתפתחות שמאיים לשטח אותנו עד שנתלכד לאחד. אולם אם נבחר בדרך הראשית, דרך האחדות והערבות ההדדית, לא רק נעשה שלום בינינו או עם מדינות הבלקן, אלא עם כל העולם.
займ на карту до 100000лайм займ повторный займмини займ на киви