מאז נודעו תוצאות הבחירות בישראל מחריף העימות בין הגושים הפוליטיים. באופוזיציה מדברים על ממשלה לא לגיטימית ואפילו על אפשרות של מלחמת אחים, ובקואליציה יש קולות שמדברים על בגידה וקוראים להכניס את ראשי האופוזיציה לכלא.
אנחנו מתקרבים למצב שהמאבק הפנימי, השנאה והדחייה, יפרקו לנו את המדינה ולא בפעם הראשונה. שוב אנחנו ניצבים על אותה פרשת דרכים מוכרת, ושוב גוברים הסיכויים שנבחר בדרך שמובילה לגָּלוּת.
הסכנה מובנת לנו היטב, הרי אנחנו למודי ניסיון ויודעים לערוך השוואה בין חורבנות העבר לחורבן של ימינו, ובכל זאת אנחנו לא מסוגלים לעצור את עצמנו. אף אחד לא מוכן לוותר לשני, גם אם המחיר יהיה הפסק הקיום של מדינת ישראל. ועל מה הכול יושב? על אגו וגאווה. כל אחד מהצדדים חושב שאם הוא לא יכול להנהיג את המדינה, אז לפחות הוא יפריע לאחר.
מאז מערכת הבחירות האחרונה התרחקתי מכל אמירה פוליטית, לא דיברתי בעד האחד ולא נגד האחר. לא מפני שאין לי מה לומר, אלא מפני שאני רואה שדיבור כזה מהווה סיכון ממשי למדינה. שום דעה לא שווה להשמיע אם היא גורמת לפילוג, לשנאת חינם וליציאה לגלות.
האפשרות היחידה שלנו להציל את קיומנו כאן ולהרים את עם ישראל לגובה אבותיו, היא להפוך את השנאה והדחייה למקפצה, להתרומם מעליה לאהבת אחים, לקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך". הארגון שלנו, "קבלה לעם", מדבר רק על המסר הזה, בכל דרך, מכל זווית, אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. הרי כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", ופשעים של זלזול וגאווה יש לנו בשפע, אבל אהבה שתכסה אותם אין.
"על כל פשעים תכסה אהבה" הוא לא עוד פסוק יפה, אלא הפתרון לכל הצרות שלנו, קוד הקיום של העם היהודי. כמה מכות נצטרך לקבל כדי להבין את זה ולוותר על ההצדקה העצמית? כמה סבל נצטרך עוד לחוות כדי להתעורר לאהבת אחים, שהיא תכלית קיומנו בארץ הזאת? למרות כל הפשעים והשנאה שבינינו, למרות שכל אחד חושב שהוא צודק, אנחנו מוכרחים להתחיל לגלות אהבה זה לזה.
צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"http://bit.ly/3EXG3lk