קטעים נבחרים על הזמן שבו כל איש יכול לקרוא בספר הזוהר, ולגלות את כל סודות הבריאה

• "אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו, אלא כאשר עוסקים בחכמה זו, ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי שילמד חכמת הקבלה" (הרח"ו, מבוא לשער ההקדמות).

• "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר. שהוא כתֵיבת נוח… שהוא יסוד כל נשמת חיים" (זוהר לעם, במדבר, סעיפים 93-88).

• מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן (1490). ומשם ואילך, ייקָרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה (1540), מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל. (ר' אברהם אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א)

• "וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם, עתידים למצוא סודות החכמה"(ספר הזוהר, פרשת וירא). הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדור אחרון תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה, שלא השיגו הקודמים אלינו" (האר"י, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות).

• "כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, מֵשִׂים במדבר דרך, מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו, מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה" (הראי"ה קוק, אורות, נ"ז).

• "גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה" (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט).

• "הבה נקווה כי כל אחינו בית ישראל יקבעו לימוד בספר הזוהר הקדוש יחד, עשיר ואביון, קטון וגדול. ומה טוב ומה נעים, אם ישתדלו לקבוע חברות ללימוד הזוהר. ובפרט לעת כזאת, אשר ניצוצי הגאולה החלו לפרוח, עלינו להשתדל בלימוד הקדוש הזה, המסוגל לביאת משיח צדקנו" (הקדמת הרבנים לזוהר, דפוס ג'רבה).

• "ולו עמי שומע לי בדור הזה שהמינות גובר, היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים. (ר' יצחק אייזיק ספרין, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ').

• "כשעוסקים בחיבור זה, מעוררים כוח הנשמות עם כוח משה רבנו. כי בהיותם מתעסקים בו, הם מחדשים האור המחודש, שהתחדש בעת חיבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז, וכל העוסקים בה, חוזרים ומעוררים אותה התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו" (הרמ"ק, אור יקר, שער א', סימן ה').

• "שמעוני אחיי ורעיי, החברים, המשתוקקים ומבקשי אמת, אמיתות עבודת הלב, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזוהר, כאשר ידוע מפי קדמונינו, סגולת עסק ספר הקדוש" (ר' צבי הירש אייכנשטיין, סור מרע, דף ד').

• "למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם" (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ד-קנ"ה).

• "אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים… כי על ידי העסק התמידי, יתגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתום בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקִרבה אל היכל מלך הכבוד… ועל כן יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בחכמה, אפילו שעה או שתיים ביום מדי יום ביומו… ומחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה, וייחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו בסודות התורה" (הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה).

• יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו. (הרש"ש, אור הרש"ש, עמ' 159).

• סמוך לדורות שאחר אלף שנה מהחורבן, התגלה אור הזוהר, להגן על הדורות, ואם נזכה לעסוק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תיפָּרשׂ ישע ישועת ישראל. (החיד"א, מערכת גדולים א', רי"ט).

• להפנות את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות. (הראי"ה קוק, ערפילי הטוהר)

• דע כי גזרה חכמתו, שחיבור ספר הזוהר לא יתפרסם ולא יתגלה אלא בדורו של רבי שמעון בר יוחאי ועל ידו, ונגזרה גזירה בפמליה של מעלה, שלאחר דורו של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו לא יתעסקו בזאת החכמה בפרסום, עד הדור האחרון דורו של משיח בן דוד. וכך מובא בתיקונים בהרבה מקומות, שאלו הסודות לא יתגלו עד דור זה של מלך המשיח, רוצה לומר בדור האחרון, בשביל המתעסקים בחיבור הזוהר יתגלה מלך המשיח. (ר' אברהם אזולאי, הקדמת ספר אור החמה)

• לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד, להגן ולהציל אותנו נגד כל רע. כי גילוי חכמה זאת עתה, בדורות גרועים, הוא כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו שבשמיים. כי אותם דורות קודמים, היו אנשי מעשה וחסידים, והמעשים הטובים היו מצילים אותם מפני המקטרגים. עתה, רחוקים אנו משורש העליון… מי יגן עלינו, אם לא קריאתנו בחכמה הזאת הנפלאה והעמוקה. ובפרט על דרך שכתב הרב ז"ל שהנסתרות נעשו עתה כמו נגלות. (ר' יעקב צמח, הקדמה לעץ החיים)
  

• "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור הזה של רבי שמעון, ספר הזוהר" (זוהר לעם, נשוֹא, סעיף 90).

• "מחשבת הבריאה היא להנות לנבראיו, ואין שום הנאה מובנת לנברא, עם היותו מחויב להיות בפירוד מהבורא. ולא עוד, אלא כמו שלומדים, שמתאווה הקב"ה לָדור בתחתונים" (זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, סעיף 121).

• "מטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור העליון הפשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי, בשביל מציאות נאצלים ונבראים. ולא היה שם ראש וסוף, אלא הכול היה אור פשוט בהשוואה אחת. והוא נקרא אור א"ס. וכשעלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, יצא הניצוץ הקשה, כוח הדין שהתגלה בתוך המלכות, שיצא מא"ס, וחקק חקיקה באור העליון. והצטמצם האור, והסתלק מתוך כלי המלכות ומסביב לה. הסתלקות האור הזה מכונה חקיקה באור העליון, כי נעשה שם חלל ריק מאור. ובחלל הריק הזה יצאו אח"כ כל העולמות ואשר בהם" (זוהר לעם, בראשית-א, סעיף 1).

• "העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח, הולך בעיגול עד שמגיע מתחת לארץ. ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות, ויורד וסובב כל הארץ וכל היישוב. וכשהשמש יורד ומתכסה מאיתנו, נחשך לנו, ומאיר לאותם היושבים מתחתינו, לאותם שהם מהעבר השני של הארץ, מתחת לרגלינו. וכן הולך ונחשך מצד אחד, ומאיר לצד השני שמתחתיו, לפי היישוב והעיגול של הארץ, סביב סביב. וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת למי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה, ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לשַׁמש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא, שמש. שמש המשמש את הכול. אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם" (זוהר לעם, בראשית, זוהר חדש, סעיפים 619-621).

• "כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את העולם התחתון כעין עולם העליון, ועשה הכול זה כנגד זה, שכל פרט ופרט שבעולם התחתון יש לו שורש כנגדו בעולם העליון, והוא כבודו למעלה ולמטה. וברא אדם על הכול, שהוא כולל ומשלים כל פרטי הבריאה, כמ"ש, אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. אנוכי עשיתי ארץ, זה ודאי ואינו צריך להשמיענו. אלא מהו הטעם שעשיתי ארץ? משום, שאדם עליה בראתי, שהוא קיום העולם, ושיהיה הכול שלמות אחד, שתכלית כל העולם ושלמותו, הוא האדם" (זוהר לעם, וייגש, סעיפים 10-11).

• "הורידו ספר לאדם הראשון, ובו היה יודע ומשיג את החכמה העליונה. ועליו אומר הכתוב, זה ספר תולדות אדם. וספר זה מגיע לבני האלקים חכמי הדור. וכל מי שזכה להסתכל בו, יודע בו החכמה העליונה. ומסתכלים בו ומשיגים בו. וספר זה הוריד בעל הסודות רזיאל המלאך לאדם הראשון בגן עדן" (זוהר לעם, בראשית א', סעיפים 473-472).

• "החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו, שיֵידַע מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן הוא ילך, ותיקון הגוף איך מִיתָקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול. לדעת ולהסתכל בסוד הנשמה. מה היא נפש זו שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה… להסתכל בעולם הזה, ולדעת העולם, שהוא נמצא בו, ועל מה יִיתָקן העולם. ואחר זה, יסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת את אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה" (זוהר לעם, זוהר חדש, שיר השירים, סעיפים 483-482).

• "כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד" (זוהר לעם, תולדות. סעיף 3).

• "כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, והמדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכול, משום שהקב"ה מתעטר בזה באהבה. היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמ"ש, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכול עומד באהבה". (זוהר לעם, ואתחנן, סעיפים 145-146)

• "אשריהם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים, ללכת בדרך אמת. לזכות בעוה"ז, ולהאיר להם לעוה"ב. עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו. אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא. אותם הדבקים בהקב"ה באמת, הרצון שלהם מדריך אותם, שילכו בעבודתם, כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים, כמ"ש, וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם, הם יודעים סודות עליונים, כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם, ויודעים איך נקבעים למעלה סודות עליונים". (זוהר לעם, בראשית, זוהר חדש, סעיף 110)

• "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר. שהוא כתֵיבת נוח… שהוא יסוד כל נשמת חיים". (זוהר לעם, במדבר, סעיפים 93-88)

• "הכול הוא אלקיות, למעלה מזמן, ממקום, ומשינוי. וכל אותם המדרגות והתיקונים, שאנו מבחינים באלקיות, הם כולם רק מיני העלמות וכיסויים כלפי התחתונים. כי עשר ספירות הן עשר מיני כיסויים על עצמותו. וכן כל התמונות המדומות מזמן ממקום וממעשים, כולן אינן אלא רק מיני כיסויים על אלקותו, הנראים כך לעיני התחתונים… אלא שיש לדעת, שכיסויים אלו משמשים ג"כ לגילויים. ולא עוד אלא לפי מידת הכיסוי, שיש בכל שם ותיקון, כך היא מידת הגילוי הנמצא בו. ומי שזוכה לקבל מידת הכיסויים כהלכתם, זוכה אח"כ שהכיסויים נעשו לו למידות גילויים. והלומד צריך לזכור דברים אלו בזמן הלימוד, ולא ייכשל במחשבתו". (זוהר לעם, נשוא, סעיף 299)

• "כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת" (זוהר לעם, כי תישא, סעיף 54).

• "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה, גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ" (זוהר לעם, אחרי מות, סעיפים 65-66).

• "אמר רבי אבא, אוי רבי שמעון, אתה בחיים ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם, שיישארו יתומים ממך, אחר פטירתך מן העולם. רבי שמעון הוא כאור הנר, הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה, ויבוא בתוך האור שלמעלה. מי יאיר אור התורה לעולם" (זוהר לעם, ויקהל, סעיף 118).

• "עתיד הקב"ה לפקוח עיניים, שלא היו חכמות, שיסתכלו בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעוה"ז, כדי שיכירו את ריבונם. אשריהם הצדיקים, שיזכו לחכמה ההיא, שאין חכמה כאותה החכמה, ואין ידיעה כאותה הידיעה, ואין דבקות כאותה הדבקות" (זוהר לעם, ואתחנן, סעיף 35).

• "וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קיצים וחשבונות של הגאולה. ובאותו הזמן תתגלה לכל". (זוהר לעם, וירא, סעיף 460)

• "ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל" (זוהר לעם, פינחס, סעיף 152).

• "לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבֵי בה. הארץ, זוהי ארץ הקדושה של ישראל, שעומדת להיות מושקית מה', ולהתברך ממנו מתחילה. ואח"כ ממנה מושקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, אלו שאר הארצות, השותים ממנו". (זוהר לעם, וארא, סעיף 15)

• "ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, ייצאו בו מהגלות ברחמים". (זוהר לעם, נשוֹא, סעיף 90)

• "ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. וע"כ היא באמצעו של כל העולם, כמו לב שהוא באמצע האיברים". (ספר "זוהר לעם", פרשת פינחס, סעיף 152).

• "אמר רבי יהושע בן לוי, 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים". (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, דף כ"א, א').

• "אמר דוד המלך (תהילים) 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', פירוש לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנה ירושלים". ("עבודת ישראל", פרשת דברים).

• "צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש". ("עבודת ישראל", פרשת דברים).

• "שם בירושלים היתה היראה בשלימות… אכן מפני שנתרחקנו מעל אדמתנו אין אנו יכולים לעלות ולראות תמיד פני ה'… היצר הרע מסתיר מפנינו אור ה' ויראתו. לכן צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש. ולכן הטעם שאנחנו מתפללין למזרח ומכוונים לירושלים כנודע… וכאשר נזכה כלנו להתעורר באהבה וחוטי חסד לעבותות היראה כראוי בשלימות אז נזכה לבנין עיר קדשנו ותפארתנו". ("עבודת ישראל", פרשת דברים).

• "הר המוריה שמשם הוריה (הוראה) יוצאת לעולם… שמשם יראה יוצאת לעולם… שמשם אורה יוצאת לעולם". (תלמוד בבלי, ברכות).

• "השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". (שיר השירים ב', ז').

• "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו". (ילקוט שמעוני ישעיהו, פרק ס', רמז תק"ג).

• ירושלים אורו של עולם שנאמר 'והלכו גוים לאורך', ומי הוא אורה של ירושלים? הקב"ה, שכתוב 'והיה לך ה' לאור עולם'". (בראשית רבה נ"ט, ח').

• "נודע כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא כל השבטים שווים בה". (כתבי האר"י, ספר "עץ הדעת טוב", פרשת שופטים).

• "מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים. מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', ב').

• "כל עת שהיו ישראל עושה משפט וצדקה, אזי לא נחרב ירושלים גם בעבור שאר עבירות". ("ערבי נחל", פרשת נצבים).

• "עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה. שנאמר 'והלכו גויים לאורך'". (ילקוט שמעוני ישעיהו, פרק ס', רמז תצ"ט).

• "עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגויים וכל הממלכות". (אבות דרבי נתן, פרק ל"ה).

• "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו. כל הציונות סופו להתבטל, אם חלילה יתבטל שיבה זו. אם יקבלו הדת ("דת האהבה") אז יתכן לבנות בית המקדש ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. מה שאין כן, שיבה חילונית כיום, אינו עושה שום רושם על הגויים, ויש לחוש אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם. ואין צריך להגיד על החזרת ירושלים". (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

• "אם כל העולם היו עובדים בנתינה, אז היה קיום העולם. לבו של אדם צריך להיות בית המקדש, שזהו כמו שכתוב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'". ("כתבי רב"ש").

• ""למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב העולם, ובנפש נקראת 'ירושלים' לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצונות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצונות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חברו. נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלימותו". (הרב"ש, אגרת י"ח).

• "משיח יושב בשער ירושלים ומחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. די לו מחסידים, די לו ברוחב, עכשיו הוא דורש בעומק באנשי אמת". (אמרות הרבי מקוצק, "אין שלם מלב שבור", עמ' 115).

• "עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגויים וכל הממלכות". (אבות דרבי נתן, פרק ל"ה).

• "ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים להשמיד ולהרוג את בני ישראל, כמו שכתוב בתלמוד בבלי (מסכת יבמות, ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". וכמו שכתוב בספר הזוהר, שאלו שלא רוצים ללמוד את ספר הזוהר, הם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.
  לכן מעתה מוטל עלינו לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להגביר את מעלת את פנימיות התורה על מעלת חיצוניות התורה. ואז פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ע"א).

לשיחה עם הרב לייטמן בתכנית חיים חדשים – "ירושלים בירת האהבה" >>

תפיסת האושר

אושר והצלחה

חיבור ואושר

חיבור ובריאות

חיבור ולמידה

חיבור וסביבת העבודה

שונות

הגדרות

תפיסת האושר

– When researchers asked Harvard students: “What’s the best thing that happened to you in the last month?” – they all talked about experiences with other people.
1.3[1] Miller, C. (2012, December 31). Crossroads: Labor Pains of a New Worldview | FULL MOVIE. Retrieved June 24, 2014, from https://www.youtube.com/watch?v=5n1p9P5ee3c#t=1823

– After a month of Harvard researchers tracking a group of women with questions about their day, findings showed that the subjects couldn’t tell what it was that made them happy or unhappy altogether.
2.1[1] Weiss, J., & Brown, P. (1977). Self-insight error in the explanation of mood.Unpublished manuscript, Harvard University.

– Behavioral-decision researchers and psychologists have shown over and over again that in reality, we systematically fail to predict or choose what maximizes our happiness.
2.1[2] Wilson, T. D., & Gilbert, D. T. (2005). Affective forecasting knowing what to want. Current Directions in Psychological Science, 14(3), 131-134.

– Scientists have analyzed many studies looking at what determines our happiness and brought it down to 3 things: Genes, life circumstances, and intentional activities and practices.
2.2[1] Lyubomirsky, S., & Della Porta, M. D. (2010). Boosting happiness, buttressing resilience. Handbook of adult resilience, 450-464.

– Research shows that positivity expands our visual perspective, our creativity, our ability to see how various things are connected to better solve problems, arrive at win-win solutions in negotiations, and even transcend differences to see our common humanity with other people.
2.3[2] Fredrickson, B. L. (1998). What good are positive emotions?. Review of general psychology, 2(3), 300.
2.3[3] Fredrickson, B. L. (2001). The role of positive emotions in positive psychology: The broaden-and-build theory of positive emotions. American psychologist,56(3), 218.

– The effects of positivity have been shown through randomized controlled studies, where scientists induce positive emotions in their subjects by showing them beautiful pictures, having them listen to pleasant music or even giving them a bag of candy, and then testing all kinds of things.
2.3[4] Fredrickson, B. L., & Branigan, C. (2005). Positive emotions broaden the scope of attention and thought‐action repertoires. Cognition & Emotion, 19(3), 313-332.

– Happiness researchers have actually measured the time it takes us to fall back to our baseline level of happiness from the moment we start enjoying something.
2.4[3] Clark, A. E., Diener, E., Georgellis, Y., & Lucas, R. E. (2008). Lags And Leads in Life Satisfaction: a Test of the Baseline Hypothesis*. The Economic Journal,118(529), F222-F243.

– A study by Phil Brickman tracked 14 lottery winners and it turned out their happiness lasted for about three months.
2.4[4] Brickman, P., Coates, D., & Janoff-Bulman, R. (1978). Lottery winners and accident victims: Is happiness relative?. Journal of personality and social psychology, 36(8), 917.

– When we’re in a state of “Flow,” we’re not doing what we’re doing to get a different reward, rather, we experience an “intrinsic motivation” where the action itself is rewarding to us.
2.4[6] Keller, J., & Bless, H. (2008). Flow and regulatory compatibility: An experimental approach to the flow model of intrinsic motivation. Personality and Social Psychology Bulletin, 34(2), 196-209.

אושר והצלחה

– The happier you are the more successful you become.
A meta-analysis of 225 longitudinal studies found that happy people make more money, they’re more productive, they're better leaders, better negotiators, they cope better with stress and trauma, they’re more resilient, they have stronger immune systems, they live longer, they have fulfilling marriages, and they’re kinder to others.
1.3[2] Lyubomirsky, S., King, L., & Diener, E. (2005). The benefits of frequent positive affect: does happiness lead to success?. Psychological bulletin,131(6), 803.

– Happier, positively charged people are 37% more successful in sales, 3 times more creative, 31% more productive, 19% more accurate, and 10 times more engaged.
1.3[3] Achor, S. (2011). The happiness advantage: The seven principles of positive psychology that fuel success and performance at work. Random House.

– Kids do better on tests when they’re first asked to think of a positive memory.
2.3[6] Bryan, T., & Bryan, J. (1991). Positive mood and math performance. Journal of Learning Disabilities, 24(8), 490-494.
2.3[7] Staw, B. M., & Barsade, S. G. (1993). Affect and managerial performance: A test of the sadder-but-wiser vs. happier-and-smarter hypotheses. Administrative Science Quarterly, 304-331.

– Physicians actually did a better job integrating data of medical cases after they were given a bag of candy.
2.3[8] Isen, A. M., Rosenzweig, A. S., & Young, M. J. (1991). The influence of positive affect on clinical problem solving. Medical Decision Making, 11(3), 221-227.

חיבור ואושר

– There are 3 main characteristics to the state of “Positivity Resonance”: shared positive emotions, a sense of mutual care and bio-behavioral synchrony.
2.5[2] Fredrickson, B. (2013). Love 2.0: How Our Supreme Emotion Affects Everything We Think, Do, Feel, and Become.

– Strangers “clicked” better when their behavioral synchrony was higher.
2.5[3] Vacharkulksemsuk, T., & Fredrickson, B. L. (2012). Strangers in sync: Achieving embodied rapport through shared movements. Journal of experimental social psychology, 48(1), 399-402.

– Princeton Neuroscientist Uri Hasson showed that when someone is telling a story or expressing emotions in a group, the brains of both speaker and listeners show a neural synchrony in conversation, which is  like an overall, widespread synchrony across the brain.
2.5[5] Stephens, G. J., Silbert, L. J., & Hasson, U. (2010). Speaker–listener neural coupling underlies successful communication. Proceedings of the National Academy of Sciences, 107(32), 14425-14430.

– When people were given $128 to donate to different charities, their MRI brain scans showed that more reward mechanisms in their brains sparked up than when a person receives money for his or herself.
3.2[1] Moll, J., Krueger, F., Zahn, R., Pardini, M., de Oliveira-Souza, R., & Grafman, J. (2006). Human fronto–mesolimbic networks guide decisions about charitable donation. Proceedings of the National Academy of Sciences, 103(42), 15623-15628.

– Spending money on others leads to greater happiness than spending money on one’s self.
3.2[2] Dunn, E. W., Aknin, L. B., & Norton, M. I. (2008). Spending money on others promotes happiness. Science, 319(5870), 1687-1688.

– Dr. George Vaillant summarized the outcome of his 60 years of studying 800 men and women in what makes humans flourish, saying, “The only thing that really matters in life are your relationships to other people,”.
3.7[1] Vaillant, G. (2002). Aging well: Surprising guideposts to a happier life. Scribe Publications.

– Positively connected people are happier and thus more productive.
3.7[2] Oswald, A. J., Proto, E., & Sgroi, D. (2009). Happiness and productivity (No. 4645). IZA discussion papers.

– When over a thousand highly successful professionals approaching retirement were interviewed, they were asked what motivated them most throughout their careers and overwhelmingly, they placed work friendships above financial gain and individual status.
3.7[6] Holahan, C. K., Sears, R. R., & Cronbach, L. J. (1995). The gifted group in later maturity (Vol. 6). Stanford University Press.

– Jane dutton explains that “any point of contact with another person can potentially be a high quality connection.
3.7[7] Dutton, J. E. (2003). Energize your workplace: How to create and sustain high-quality connections at work (Vol. 50, p. 2). John Wiley & Sons.

– For 32 years, doctors were collecting data from more than 12,000 citizens, and were able to show that our happiness depends not just on our own actions, thoughts and behaviors, but on the actions, thoughts and behaviors of the people to whom we’re directly connected, and on the people to whom they are connected, and so forth.
6.2[11] Christakis, N. A., & Fowler, J. H. (2007). The spread of obesity in a large social network over 32 years. New England journal of medicine, 357(4), 370-379.

– Social influence is all pervasive, social contagion happens without our awareness, and any change we wish to make must be supported by our environment.
6.2[12] Christakis, N. A., & Fowler, J. H. (2009). Connected: The surprising power of our social networks and how they shape our lives. Hachette Digital, Inc..

חיבור ובריאות

– Loneliness is as harmful as smoking 15 cigarettes a day or being an alcoholic, and is twice as deadly as obesity.
3.4[1] Holt-Lunstad, J., Smith, T. B., & Layton, J. B. (2010). Social relationships and mortality risk: a meta-analytic review. PLoS medicine, 7(7), e1000316.

– 3.4[2] Cacioppo, J. (2014, February 16). AAAS 2014: Loneliness is a major health risk for older adults. Retrieved December 23, 2014, from http://news.uchicago.edu/article/2014/02/16/aaas-2014-loneliness-major-health-risk-older-adults

– If you have Positive Social Relations (and therefore higher levels of oxytocin), your wounds will heal better, you will experience higher pain relief, and your digestive system will work better.
3.4[3] Gouin, J. P., Carter, C. S., Pournajafi-Nazarloo, H., Glaser, R., Malarkey, W. B., Loving, T. J., … & Kiecolt-Glaser, J. K. (2010). Marital behavior, oxytocin, vasopressin, and wound healing. Psychoneuroendocrinology, 35(7), 1082-1090.
3.4[4] Heinrichs, M., Baumgartner, T., Kirschbaum, C., & Ehlert, U. (2003). Social support and oxytocin interact to suppress cortisol and subjective responses to psychosocial stress. Biological psychiatry, 54(12), 1389-1398.
3.4[5] Uvnas-Moberg, K., & Petersson, M. (2005). Oxytocin, a mediator of anti-stress, well-being, social interaction, growth and healing. Z Psychosom Med Psychother, 51(1), 57-80.
3.4[6] Yang, J. (1994). Intrathecal administration of oxytocin induces analgesia in low back pain involving the endogenous opiate peptide system. Spine, 19(8), 867-871.
3.4[7] Ohlsson, B., Björgell, O., Ekberg, O., & Darwiche, G. (2006). The oxytocin/vasopressin receptor antagonist atosiban delays the gastric emptying of a semisolid meal compared to saline in human. BMC gastroenterology, 6(1), 11.

– In a meta-analysis of 148 studies and over 308K (308,849) participants, it was found that there is a 50% increased likelihood of survival for participants that had stronger social relationships.
3.4[8] Holt-Lunstad, J., Smith, T. B., & Layton, J. B. (2010). Social relationships and mortality risk: a meta-analytic review. PLoS medicine, 7(7), e1000316.

– An examination of 1,138 elderly folks (mean age of 79.6 SD=7.5) found that an increase of social activity was associated with a decrease in the rate of decline in global cognitive function.
3.4[9] James, B. D., Wilson, R. S., Barnes, L. L., & Bennett, D. A. (2011). Late-life social activity and cognitive decline in old age. Journal of the International Neuropsychological Society, 17(06), 998-1005.

– Positive social interactions in the workplace have shown to increase employee health.
3.4[10] Heaphy, E. D., & Dutton, J. E. (2008). Positive social interactions and the human body at work: Linking organizations and physiology. Academy of Management Review, 33(1), 137-162.
*This fact is also in the “Connection & The Workplace” Section

– 972 medical students took personality tests and when they had their health status checked 30 years later, they found that students classified as "loners" had sixteen times more cancer than students who vented their emotions to friends.
3.4[11] Shaffer, J. W., Graves, P. L., Swank, R. T., & Pearson, T. A. (1987). Clustering of personality traits in youth and the subsequent development of cancer among physicians. Journal of behavioral medicine, 10(5), 441-447.

– Suicide, alcoholism and mental illness rates are much higher among people living alone, and loneliness is becoming an epidemic worldwide.
3.4[12] Killeen, Colin. "Loneliness: an epidemic in modern society." Journal of Advanced Nursing 28.4 (1998): 762-770.
3.4[13] Cacioppo, J. (2009, May 3). Epidemic of Loneliness. Retrieved December 23, 2014, from http://www.psychologytoday.com/blog/connections/200905/epidemic-loneliness

– If you have Positive Social Relations, you will have greater sexual arousal.
3.4[15] Bancroft, J. (2005). The endocrinology of sexual arousal. Journal of endocrinology, 186(3), 411-427.

– If you have Positive Social Relations, you will have a higher likelihood of bringing about an orgasm.
3.4[16] Marazziti, D., Dell'Osso, B., Baroni, S., Mungai, F., Catena, M., Rucci, P., … & Dell'Osso, L. (2006). A relationship between oxytocin and anxiety of romantic attachment. Clinical Practice and Epidemiology in Mental Health, 2(1), 28.

חיבור ולמידה

– “Interaction and student cognitive engagement are critical for constructing new understanding and knowledge.”
Intro[1]  Zhu, E. (2006). Interaction and cognitive engagement: An analysis of four asynchronous online discussions. Instructional Science, 34(6), 451-480.

– “Online discussions do improve students’ perceived learning.”
Intro[2] Wu, D., & Hiltz, S. R. (2004). Predicting learning from asynchronous online discussions. Journal of Asynchronous Learning Networks, 8(2), 139-152.

– Dopamine (that runs in our system when we're happy) doesn’t just make us feel good, it also turns on all the learning centers in our brains, allowing us to adapt better to any circumstance.
1.3[4] Wise, R. A. (2004). Dopamine, learning and motivation. Nature reviews neuroscience, 5(6), 483-494.

– Archaeologists believe that as humans began to live in larger groups, the social interactions became more complex, and that required greater mental capacity, which ultimately led to a bigger brain.
2.7[4] Reader, S. M., & Laland, K. N. (2002). Social intelligence, innovation, and enhanced brain size in primates. Proceedings of the National Academy of Sciences, 99(7), 4436-4441.

– “The average student cooperating performed about 2/3 of a SD above the average person within a competitive or individualistic setting “
3.9[2] Johnson, D. W., & Johnson, R. T. (1989). Cooperation and competition: Theory and research. Interaction Book Company.

– Professor David Baker founded a mass online game in which players decoded an AIDS protein in 3 weeks, that scientists were unable to decode for 15 years.
5.4[2] Khatib, F., DiMaio, F., Cooper, S., Kazmierczyk, M., Gilski, M., Krzywda, S., … & Foldit Void Crushers Group. (2011). Crystal structure of a monomeric retroviral protease solved by protein folding game players. Nature structural & molecular biology, 18(10), 1175-1177.

– Rob McEwen, the founder of Goldcorp, shared all of his company’s geological data on the web for the first ever crowdsourced goldmine challenge, in which participants found him $3.4B worth of gold.
5.4[3] Tapscott, D., & Williams, A. (2007, February 1). Innovation in the Age of Mass Collaboration. Retrieved January 7, 2015, from http://www.businessweek.com/stories/2007-02-01/innovation-in-the-age-of-mass-collaborationbusinessweek-business-news-stock-market-and-financial-advice

– It took 85,000 people only 6 months to map Mars, at a faster rate than the images were coming in, and their work was “practically indistinguishable from the markings of a fully-trained Ph.D”.
5.4[4] Brown, D., & Webster, G. (2009, November 17). Retrieved January 7, 2015, from http://www.nasa.gov/home/hqnews/2009/nov/HQ_09-268_Be_a_Martian.html

– The Asch experiment suggests that at first, the subject believes the others are wrong but still goes along with them, then later, he starts questioning his own sense of judgment, and finally, the subject’s actual perception of what’s right or wrong begins to be distorted by the group.
6.2[1] Asch, S. E. (1951). Effects of group pressure upon the modification and distortion of judgments. Groups, leadership, and men, 222-236.
6.2[2] Asch, S. E. (1955). Opinions and social pressure. Readings about the social animal, 17-26.
6.2[3] Asch, S. E. (1956). Studies of independence and conformity: I. A minority of one against a unanimous majority. Psychological monographs: General and applied, 70(9), 1-70.
6.2[4] Milgram, S. (1961). Nationality and conformity. Scientific American.
6.2[5]Pasupathi, M. (1999). Age differences in response to conformity pressure for emotional and nonemotional material. Psychology and Aging, 14(1), 170.
6.2[6] Cooper, H. M. (1979). Statistically combining independent studies: A meta-analysis of sex differences in conformity research. Journal of personality and social psychology, 37(1), 131.
6.2[7] Eagly, A. H. (1978). Sex differences in influenceability. Psychological Bulletin,85(1), 86.
6.2[8] Eagly, A. H., & Carli, L. L. (1981). Sex of researchers and sex-typed communications as determinants of sex differences in influenceability: a meta-analysis of social influence studies. Psychological Bulletin, 90(1), 1.
6.2[9] Bond, R., & Smith, P. B. (1996). Culture and conformity: A meta-analysis of studies using Asch's (1952b, 1956) line judgment task. Psychological bulletin,119(1), 111.

חיבור וסביבת העבודה

– Positive social interactions in the workplace have shown to increase employee health.
3.4[10] Heaphy, E. D., & Dutton, J. E. (2008). Positive social interactions and the human body at work: Linking organizations and physiology. Academy of Management Review, 33(1), 137-162.
*This fact is also in the “Connection & Health” Section

– Positively connected people receive higher job performance assessments from their supervisors.
3.7[3] Cropanzano, R., & Wright, T. A. (1999). A 5-year study of change in the relationship between well-being and job performance. Consulting Psychology Journal: Practice and Research, 51(4), 252.

– Positively connected people have more prestigious jobs.
3.7[4] Roberts, B. W., Caspi, A., & Moffitt, T. E. (2003). Work experiences and personality development in young adulthood. Journal of personality and social psychology, 84(3), 582.

– Positively connected people earn higher incomes.
3.7[5] Diener, E., Nickerson, C., Lucas, R. E., & Sandvik, E. (2002). Dispositional affect and job outcomes. Social Indicators Research, 59(3), 229-259.

– An experiment conducted by Professor Dan Ariely shows that acknowledgement and good relations in the workplace are good for business.
3.8[1] Ariely, D., Kamenica, E., & Prelec, D. (2008). Man's search for meaning: The case of Legos. Journal of Economic Behavior & Organization, 67(3), 671-677.

– When organizations successfully engage their customers and their employees, they experience a 240% boost in performance-related business outcomes compared to an organization with neither engaged employees nor engaged customers.
3.8[2] Gallup. (2013). State of the American workplace. Washington, DC.

– Employees can work for longer hours with increased focus and under more difficult conditions when they have a foundation of positive social interactions.
3.8[3] Heaphy, E. D., & Dutton, J. E. (2008). Positive social interactions and the human body at work: Linking organizations and physiology. Academy of Management Review, 33(1), 137-162.

– A study of over 357 employees and 93 managers in 60 business units at a financial service company found that the greatest predictor of a team’s achievement was how the members felt about one another.
3.8[4] Campion, M. A., Papper, E. M., & Medsker, G. J. (1996). Relations between work team characteristics and effectiveness: A replication and extension.Personnel psychology, 49(2), 429-452.

– US corporations lose 360 billion dollars annually due to lost productivity from employees who are dissatisfied with their boss.
3.8[5] The High Cost of Disengaged Employees. (2005, April 15). Retrieved December 28, 2014, from http://www.gallup.com/businessjournal/247/the-high-cost-of-disengaged-employees.aspx

– MIT researchers spent an entire year following 2,600 IBM employees, and they found that the more socially connected the IBM employees were, they better they performed, and that every added email between one worker to another was worth $948 in revenue.
3.8[6] Wu, L., Lin, C. Y., Aral, S., & Brynjolfsson, E. (2009, February). Value of social network–a large-scale analysis on network structure impact to financial revenue of information technology consultants. In The Winter Conference on Business Intelligence.

– In a meta-analysis of all the studies conducted on the Social Interdependence Theory,  it was found that the average person who cooperated in their setting performed about 2/3 of a SD above the average person within a competitive or individualistic setting.
3.9[2] Johnson, D. W., & Johnson, R. T. (1989). Cooperation and competition: Theory and research. Interaction Book Company.

– Cooperative study (as opposed to competitive or individualistic study) results in: willingness to take on difficult tasks and persist despite difficulties; higher level reasoning, critical thinking and metacognitive thought; positive attitudes towards the tasks being completed and greater motivation to complete the task.
3.9[3] Gabbert, B., Johnson, D. W., & Johnson, R. T. (1986). Cooperative learning, group-to-individual transfer, process gain, and the acquisition of cognitive reasoning strategies. The Journal of Psychology, 120(3), 265-278.

– Once teamwork procedures have been mastered, teams outperform individuals working alone in almost every single task.
3.9[4] Ortiz, A. E., Johnson, D. W., & Johnson, R. T. (1996). The effect of positive goal and resource interdependence on individual performance. The Journal of Social Psychology, 136(2), 243-249.

– For random people to succeed in collaboration, participants need to get to know and trust each other, communicate accurately and unambiguously, accept and support each other, and resolve conflicts constructively.
3.9[5] Johnson, D. W. (1972). Reaching Out: Interpersonal Effectiveness and Self-Actualization.

– Positive Social Relations give a 240% boost in business performance.
5.4[1] Gallup. (2013). State of the American workplace. Washington, DC.

– prosocial bonuses in the form of donations to charity lead to happier and more satisfied employees at an Australian bank.
prosocial bonuses in the form of expenditures on teammates lead to better performance in both sports teams in Canada and pharmaceutical sales teams in Belgium. These results suggest that a minor adjustment to employee bonuses – shifting the focus from the self to others – can produce measurable benefits for employees and organizations
Anik L, Aknin LB, Norton MI, Dunn EW, Quoidbach J (2013) Prosocial Bonuses Increase Employee Satisfaction and Team Performance. PLoS ONE 8(9): e75509. doi:10.1371/journal.pone.0075509

Connection and Relationships/Marriage

http://www.businessinsider.com/lasting-relationships-rely-on-traits-2015-11

Cooperation Rooted in our Nature

– Cooperation is central to human social behaviour. We propose that cooperation is intuitive because cooperative heuristics are developed in daily life where cooperation is typically advantageous. Our results provide convergent evidence that intuition supports cooperation in social dilemmas, and that reflection can undermine these cooperative impulses.
Rand, D. G., Greene, J. D., & Nowak, M. A. (2012). Spontaneous giving and calculated greed. Nature, 489(7416), 427-430.

שונות

– The very process of writing in itself encourages reflection which helps promote higher level learning such as analysis, synthesis, evaluation as well as clear and precise thinking.
Intro[3] Newman, D. R., Johnson, C., Webb, B., & Cochrane, C. (1997). Evaluating the quality of learning in computer supported co‐operative learning. Journal of the American Society for Information Science, 48(6), 484-495.]

– Dieting, in the U.S., is a 50 Trillion Dollar scam.
1.4[1] Mann, T., Tomiyama, A. J., Westling, E., Lew, A. M., Samuels, B., & Chatman, J. (2007). Medicare's search for effective obesity treatments: diets are not the answer. American Psychologist, 62(3), 220.

– From 1967 to 2000, for every 1 study on well-being, satisfaction, joy, productivity, etc., you get 21 studies on depression, anxiety, schizophrenia, neurosis and so forth.
1.4[2] Myers, D. G., & Diener, E. (1997). The science of happiness. Futurist, 31(5), 27.

– In a study, a camera was locked on the subject’s eye to track its movement, and it showed that positivity created a wider scope of what people were scanning for in their environment. In other words, we actually see more when we are positive.
2.3[5] Isaacowitz, D. M., Wadlinger, H. A., Goren, D., & Wilson, H. R. (2006). Selective preference in visual fixation away from negative images in old age? An eye-tracking study. Psychology and aging, 21(1), 40.

– Longitudinal studies have shown that positive emotions play a considerable role in building psychological resilience, and generally expanding your range of thoughts and actions to choose from in different situations.
2.3[9] Fredrickson, B. L., Tugade, M. M., Waugh, C. E., & Larkin, G. R. (2003). What good are positive emotions in crisis? A prospective study of resilience and emotions following the terrorist attacks on the United States on September 11th, 2001. Journal of personality and social psychology, 84(2), 365.

– A Harvard research shows that 47% of the time you’re doing something, you’re thinking about something else.
2.3[10] Killingsworth, M. A., & Gilbert, D. T. (2010). A wandering mind is an unhappy mind. Science, 330(6006), 932-932.

– Trying to forcefully “be positive” is shown to be corrosive to our cardiovascular system.
2.3[11] Steptoe, A., Wardle, J., & Marmot, M. (2005). Positive affect and health-related neuroendocrine, cardiovascular, and inflammatory processes. Proceedings of the National academy of Sciences of the United States of America, 102(18), 6508-6512.

– “In this world there are only two tragedies. One is not getting what one wants, and the other is getting it. The last is much the worst, it’s is a real tragedy.”
2.4[2] Wilde, O. (1893). Lady Windermere's fan: a play about a good woman. E. Mathews and J. Lane.

– Hhypnotherapist, Milton Erikson would make a twisted path in the snow to observe others following in his footsteps, instead of following the straight road they knew lay beneath the snow.
2.8[1] Erickson, M. H., Rossi, E. L., & Rossi, S. I. (1976). Hypnotic realities: The induction of clinical hypnosis and forms of indirect suggestion. Irvington.

– Neurons that fire together wire together, which basically means that if you respond to a social situation (or any situation) in a way that you know is wrong, in a way that you feel you can’t control, it simply means that you are addicted to that emotional state, that you have a set path of neurons linking that certain incident to your automatic response.
2.8[2] Keysers, C., & Perrett, D. I. (2004). Demystifying social cognition: a Hebbian perspective. Trends in cognitive sciences, 8(11), 501-507.
2.8[3] Boahen, K. (2005). Neuromorphic microchips. Scientific American, 292(5), 56-63.
Neuro ties CAN be broken, so if you practice something over and over again, you’re rewiring your brain.
2.8[4] Johansen-Berg, H. (2007). Structural plasticity: rewiring the brain. Current biology, 17(4), R141-R144.

– Within a month about 10,000 neural connections are made.
2.8[5] Goleman, D. (2007). Social intelligence. Random house.

– Over about 4 months, the pathways of neural connections become locked in.
2.8[6] Allman, J. M., Hakeem, A., Erwin, J. M., Nimchinsky, E., & Hof, P. (2001). The anterior cingulate cortex. Annals of the New York Academy of Sciences,935(1), 107-117.

– In a study of children aged 5-10  the sole ambition in life for over 40% of the participants was wealth and fame.
3.2[3] Perry, K. (2014, August 5). One in five children just want to be rich when they grow up. Retrieved December 23, 2014, from http://www.telegraph.co.uk/news/newstopics/howaboutthat/11014591/One-in-five-children-just-want-to-be-rich-when-they-grow-up.html

– About 50% of scientific data is unexpected, including the discovery of  mirror neurons, penicillin, and even the microwave.
3.6[1] Dunbar, K., & Fugelsang, J. (2005). Causal thinking in science: How scientists and students interpret the unexpected.
3.6[2] Patel, Tanu. (2011). Mirror Neurons: Recognition, Interaction, Understanding. Berkeley Scientific Journal, 14(2). our_bsj_11711. Retrieved from: http://escholarship.org/uc/item/6kv8t54t
3.6[3] Fleming, A. (1929). On the antibacterial action of cultures of a penicillium, with special reference to their use in the isolation of B. influenzae. British journal of experimental pathology, 10(3), 226.
3.6[4] Microwave oven. (n.d.). Retrieved December 23, 2014, from http://en.wikipedia.org/wiki/Microwave_oven

– two-thirds of the neurons in the amygdala, which has a major role in our decision making and emotional reactions, are designed to respond to bad news.
4.1[1] Hanson, R. (2010, October 26). Confronting the Negativity Bias. Retrieved December 29, 2014, from http://www.rickhanson.net/how-your-brain-makes-you-easily-intimidated/

– The average American child watches 200,000 violent acts and 16,000 murders on television by the time they’re 18.
4.2[1] Senate Committee on the Judiciary.  Children, violence, and the media: a report for parents and policy makers. September 14, 1999.  Accessed 14 November 2014. Previously available at: http://judiciary.senate.gov/oldsite/mediavio.htm.

– Teenagers are going on shooting sprees.
4.2[2] List of school shootings in the United States. (n.d.). Retrieved December 30, 2014, from http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_school_shootings_in_the_United_States

– Bullying is turning into an epidemic at schools.
4.2[3] School Bullying Statistics. (n.d.). Retrieved January 5, 2015, from http://www.bullyingstatistics.org/content/school-bullying-statistics.html

– There are approximately 240 billion friendships on facebook.
5.2[1] Facebook Statistics. (n.d.). Retrieved January 5, 2015, from http://www.statisticbrain.com/facebook-statistics/

– Twitter has almost 600 million active users, and about 9100 tweets a second.
5.2[2] Twitter Statistics. (n.d.). Retrieved January 5, 2015, from http://www.statisticbrain.com/twitter-statistics/

– Every person is connected to every other person in the world in just under 5 degrees of separation.
5.2[3] Markoff, J., & Sengupta, S. (2011). Separating you and me? 4.74 degrees. The New York Times, 21.

– It takes 9 countries to manufacture a pair of jeans.
5.2[4] Mansour, J. (2008, November 25). Blue jeans provide microcosm of globalized economy. http://knowledgenetwork.thunderbird.edu/research/2008/11/25/blue-jeans-illustrate-need-for-global-mindset/  Retrieved March 7,2012.

– The 50 most threatening global risks are linked together by 529 connections.
5.2[5] WEF. (2013). Global risks report. World economic forum. Retrieved 07 02, 2014, from http://www3.weforum.org/docs/WEF_GlobalRisks_Report_2013.pdf

– We have lost 52% of wildlife since 1970.
5.3[1] McLellan, R. (2014). Living planet report 2014. WWF–World Wide Fund for Nature.

– By 2020, the number one leading cause for disease in developed countries will be depression.
5.3[2] Mental Health: A Call to Action by World Health Ministers. WHO, 2001.

– Only 5% of the various tips and tools for happiness and success actually work for people in the long run.
6.1[1]Scherer, K. (2008, April 21). NZ Herald. Retrieved January 8, 2015, from http://www.nzherald.co.nz/business/news/article.cfm?c_id=3&objectid=10504853

– Subjects’ brain scans show that their idea of what’s pleasurable (in this case, wine) can be created and altered by social influence.
6.2[10] Plassmann, H., O'Doherty, J., Shiv, B., & Rangel, A. (2008). Marketing actions can modulate neural representations of experienced pleasantness. Proceedings of the National Academy of Sciences, 105(3), 1050-1054.

הגדרות

– “Positive affectivity” is the technical term for a positive emotion.
2.3[1] Watson, D. (2002). Positive affectivity. Handbook of positive psychology, 106-119.

– “Hedonic Adaptation” basically means that we’re like “pleasure addicts” – we adjust to the pleasure we get very quickly and so we keep treading a hedonic treadmill.
2.4[1] Appley, M. H.: 1971, (ed.) Adaptation-Level Theory (New York, Academic Press).

– State of “Flow” is when we are so involved in the present activity that we seem to experience timelessness.
Hungarian psychology professor, Mihaly Csikszentmihalyi, the father of the “flow model” explains it through the balance between challenge and skill, where you enter the flow channel when both your challenge and skill levels are matched and high.
2.4[5] Csikszentmihalyi, M., & Csikzentmihaly, M. (1991). Flow: The psychology of optimal experience (Vol. 41). New York: HarperPerennial.

– “Positivity Resonance” is what happens between two or more individuals when they share positive emotions in ways that amplify the level of positivity they had to begin with.
2.5[1] Fredrickson, B. L. (2013). Positive emotions broaden and build. Advances in experimental social psychology, 47, 1-53.

– Oxytocin is referred to as “the love hormone,” and is linked to happy feelings and other positive effects such as lowering stress, relieving pain, reducing social fears and more.
2.5[4] Feldman, R., Gordon, I., & Zagoory-Sharon, O. (2010). The cross-generation transmission of oxytocin in humans. Hormones and Behavior, 58(4), 669-676.

– Social intelligence is the capacity to effectively negotiate complex social relationships, with your boss or colleague, or even your spouse.
2.7[1] Humphrey, N. (2003). The inner eye: Social intelligence in evolution.
2.7[2] Goleman, D. (2007). Social intelligence. Random house.
2.7[3] Thorndike, E. L. (1920). Intelligence and its uses. Harper's magazine.

– Social Pain is the feeling we get when we are insulted or rejected, and it was found to activate the same regions of the brain as physical pain.
3.4[14] Eisenberger, N. I., & Lieberman, M. D. (2004). Why rejection hurts: a common neural alarm system for physical and social pain. Trends in cognitive sciences,8(7), 294-300.

– Social Interdependence Theory is a cross of theory, research and practice, formulated in 1949 by Morton Deutsch with over 750 research studies on the topic. The premise of the theory is the relative merits of cooperative, competitive and individualistic efforts and under what condition each is appropriate.
3.9[1] Johnson, D. W., & Johnson, R. T. (2005). New developments in social interdependence theory. Genetic, social, and general psychology monographs,131(4), 285-358.

• "אין התורה נקנית אלא בחבורה" (בבלי, ברכות ס"ג, ב').

• "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהילים פ"ב), 'א-להים ניצב בעדת אל'" (אבות ג', ו').

• "כשיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא" ("זוהר לעם", פרשת נשא, סעיף 108).

• "שני תלמידי חכמים שהם מחדדים זה את זה, קונים שכל יותר עליון ממה שהוא ראוי לאדם מצד עצמו אם היה לומד ביחידי. הם מצליחים, מפני שהם קונים שכל עליון על ידי החידוד שלהם, ומגיעים אל המדרגה השכלית, שהוא הצלחה עליונה יותר ממה שראוי לאדם בעצמו" (המהר"ל מפראג, "נתיבות עולם" א', נתיב התורה, פרק ו').

• "כתוב (משנה, סנהדרין ד', ג') 'סנהדרין הייתה כחצי גּׂרֶן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה'. שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה" (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות", הלכות ברכת הודאה, הלכה ו').

• "היה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו" (הרמח"ל, "אדיר במרום", כ"ד).

• "אין ישראל נגאלים – לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף, ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם, שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו, וקולם נשמע" (תנא דבי אליהו זוטא, פרק י"ד).

• "'קהילה קדושה' – הכוונה על כמה פרטים, שהתאספו והתחברו להיות חטיבה אחת, וזה נקרא 'מנין' או 'עדה'. שלכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר 'קדושה' בתפילה. ועל זה אמרו בספר זוהר, במקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה" ("כתבי רב"ש", כרך א', "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך").

• "העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכול רק תכלית אחד – למצוא את ה', שבכל עשרה השכינה שורה. וכל אחד ואחד ישמע לחברו, ויהיה קטן בעיני עצמו, ויהיה רוצה לשמוע איזה דבר מחברו איך לעבוד את ה', ואיך למצוא את ה', וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, ממילא ה' מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל" ("מאור ושמש", פרשת ויחי).
•  "הרעות הגדולות המתרחשות בין אדם לאדם, מאיש לרעהו נובעות מן ההעדר. כי הן כולן מתחייבות מן הבורות, כלומר מהעדר ידיעה. אילו היה לאדם ידיעה המתייחסת לצורה האנושית, היה נבלם כל הנזק שנגרם לעצמו ולזולתו. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ומתבטלת פגיעתם של בני אדם זה בזה" (הרמב"ם, "מורה נבוכים", חלק ג', י"א).
• "האחדות החברתית – מקור לכל אושר ולכל הצלחה. הפירוד ביניהם הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "החירות").

• "'ואהבת לרעך כמוך' זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי, נדרים ל', ב').

• "'תורה' הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל, 'בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין', הכוונה למאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", ו', "מה סמכין בתורה, בעבודה").

• "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החלום לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" (בראשית י"א, א'-ט').

• "'ואהבת לרעך כמוך'. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך… החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: 'מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן'" (הרמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד).

• "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר… רפידים אותיות פרודים, שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה לעבוד ה'" ("מאור ושמש", רמזי שבועות).

• "ויאמר משה אל העם, אל תיראו. אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם הוא לא זכה, כל העם אינם זוכים ונענשים בגללו" (ספר "זוהר לעם", פרשת בשלח, סעיף 68).

• "התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני" ("כלי יקר").

• "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח, ע"א).

• "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י', י"ב).

• "אי אפשר לקיים התורה והמצוות כי אם על ידי הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה,שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ועל כן כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, צריך להיכלל בכלליותישראל באחדות גדול. ועל כן בשעת קבלת התורה, בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה. כי תכף כשרוצים לקבלהתורה, צריכים תכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי להיכלל ברצון. ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחרשהכול חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקייםאת התורה. ובלא זה לא היה אפשר כלל לקים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכלאחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללים ברצון העליון, שהואתכלית האחדות" (ליקוטי הלכות. חשן משפט. הלכות עָרֵב, הלכה ג-ל).

• "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו בשלושה ספרים: בספר סופר וסיפור" (ספר יצירה, פרק א', א').
• "האורות העליונים מכונים 'ספר, כמו שכתוב בספר יצירה: 'וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וסופר וסיפור". וכן כתוב (ישעיה, ל"ד): 'ונגולו כספר השמים'" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "מבוא לספר הזוהר", אות ח').
• "ספרא – 'ספר' הוא גילוי המחשבה, שהמחשבה הוא סתום באדם ואינו מתגלה אלא על ידי דיבורו או כתבו. כן על ידי שני דברים אלו, כמו שכתוב בספר יצירה 'וברא את עולמו בספר וסופר וסיפור' וענייני שני ספרים וסיפור הוא כי בדיבור בפעם אחת נתגלה מחשבתו, אבל בספר בשתי פעמים. אחד כשכותב ונתגלה מחשבתו בעולם אבל עדיין סתום הספר, ושני כשקוראים, הספר אז נתגלה" (פירוש הגר"א לספרא דצניעותא, פרק א').
• "ספר, סופר, סיפור". ספר נקרא כמו מטרם הבריאה. סופר הוא בעל הספר. סופר הוא יחוד של סופר וספר, שצריכים לקבל בחינת סיפור. זאת אומרת, התורה עם הנותן התורה ביחד" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", שמעתי קצ"ז, "ספר סופר סיפור").
• "המילה 'תורה' הוא מלשון 'הוראה' ומלשון 'מראה' ו'ראייה', דהיינו, הכרה שלמה שאינה מניחה אחריה נימה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", אגרת י"א).
• "העולם כולו הוא ספר שעשה ה', והתורה הוא פירוש שעשה וחיבר על אותו" (ספר "מחשבות חרוץ", אות י"א).
• "כל מעשה ונבראי העולם כולו הם ספר שלם שבו חקק ה' כל אותיות המחשבה דרך העלם גדול" (ספר "מחשבות חרוץ", אות י"א).
• "הבריאה היא המגלה חכמתו יתברך, הרי היא כספר שחקוק עליה כל חכמתו יתברך, והוא הנקראת ספר של ה' יתברך" (ספר "ליקוטי אמרים", ספר יהושע).
• "אין לך גילוי גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע מיהם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שחס ושלום רשעים גמורים יסתכלו בו. ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל').
• "התורה היא מפת הבריאה כולה… לכך גם הוא נקרא ספר חכמתו יתברך" (ספר "ליקוטי אמרים", ספר יהושע).
• "אין התורה נקנית אלא בחבורה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, ב').
• "והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו" (הרמח"ל, "אדיר במרום", כ"ד).
• "הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ. וע"כ כמעט שאין לנו שום ספר חוץ מספרי התנ"ך שהיה מזמן מוקדם לדורו של ר"ע, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אלא אחר חורבן ביהמ"ק והתפזרות האומה מארצה היו יראים שלא תשתכח תורה מישראל והתירו הכתיבה מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך". ואז החלו תלמידי ר"ע לכתוב את כל התורה שבע"פ שהיתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד כי רבי מאיר סידר המשניות ורבי יהודה סידר התוספתות וכו' ורבי שמעון בר יוחאי סידר את חכמת הקבלה שהיתה שגורה בפיהם וחיבר ספר הזוהר והתיקונים. באופן אשר כמו המשניות הוא סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות עד דורו של ר"מ, כן הזוהר הוא סידור וקיבוץ מחכמת הקבלה מכל הראשונים שקדמוהו לרשב"י, ונכתבו בסתם על שמו של רשב"י להיותו המסדרם וכמובן שיש חידושים מעצמו ג"כ. אולם תלמידי ר"ע לא עשו חתימה על ספריהם שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא הם עשו התחלה בחיבוריהם כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר וללבן ולחדש ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם, דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בע"פ, שהאחרונים בררו וליבנו ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם והוסיפו על הראשונים, ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן ר"מ. ונמשך הדבר עד דורו של רבי יהודה הנשיא שנק' רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים שלא יסתרו דברי הראשונים, לפיכך קם ועשה חתימת המשנה ומאז ואילך לא הותר למי שהוא להוסיף דבר במשניות ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהם. אולם על הזוהר לא נעשה שום חתימה, והוא מטעם שנידון לגניזה ולא היה מצוי לגמרי בין ההמון רק בחדרי חדרים אצל ראשי הדורות, ולפיכך נשאר החיבור… וכל אחד ואחד מראשי הדורות הלך והוסיף בו כפי חפצו ונמשך הדבר עד זמן של רבנן סבוראי" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תולדות חכמת הקבלה").
• "הורידו ספר לאדם הראשון, ובו היה יודע ומשיג את החכמה העליונה. ועליו אומר הכתוב, 'זה ספר תולדות אדם'. וספר זה מגיע לבני האלוקים חכמי הדור. וכל מי שזכה להסתכל בו, יודע בו החכמה העליונה. ומסתכלים בו ומשיגים בו. וספר זה הוריד בעל הסודות רזיאל המלאך לאדם הראשון בגן עדן" ("זוהר לעם", בראשית א', סעיפים 473-472).
• "אדם הראשון, היה הראשון למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "תורת הקבלה ומהותה").
• "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנילווים עליהם, ונעשית אומה שהיא יודעת את ה'" (הרמב"ם, יד החזקה, הלכות עבודה זרה, פרק א', ז'-ט"ז).
• "ודאי, שספרו של אדם הראשון היה ליעקב, וספר חנוך, וספר יצירה של אברהם אבינו. ובמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו 400 פרקים. ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, חכמה רבה. והיו יופיו והקווים של יעקב, כעין הקווים של אדם הראשון" ("זוהר לעם", זוהר חדש, יתרו, סעיף 309).
• "המקובלים הם בני הנביאים ותלמידיהם, אשר קיבלו מפי המקובלים דור אחר דור עד משה רבנו אדון כל הנביאים, כי משה קיבל תורה מסיני ומְסָרָה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה והם ראשית חכמה. והם החכמים האמיתים המקבלים מהנביאים, הם מחברי התלמוד ומהם נודע חכמת הקבלה ובכללם הנבואה כי הם וכל דבריהם סודות עמוקים" (תנא "קנה", ספר הפליאה).
• "סדר שבכתב, והוא עניין חדש לגמרי. כי מלבד שנמצא בו הרחבה יתירה להתפתחות החכמה, אשר כל אחד מוריש בסגולתה כל הרחבת השגותיו, לדורות הבאים אחריו, הנה עוד נמצא בה, סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו – ולסדר הזה, יש ארבע שפות כמ"ש לעיל, ושפת הקבלה עולה על כולם, כנ"ל עש"ה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תורת הקבלה ומהותה").
• "אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצווה לכתוב משלו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". ויש לשאול, דאם יש לו ספר תורה מאבותיו, למה נחוץ לו לכתוב משלו. ויש לפרש זה על דרך הרמז, כמו שכתוב "כתבם על לוח לבך". וזה פירוש שאף על פי שאבותיו כתבו על לוח לבו, שהם חינכו אותו על דרך התורה, מצוה לכתוב משלו, היינו משל עצמו" (הרב ברוך שלום אשלג – "הרב"ש, כתבי רב"ש ג', "כתיבת ספר תורה")
• "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג', ג').
• "כאשר יבין הסוד על בוריו, יהיה לו הכול אצלו על בוריו, הפשט והרמז וּדְרוּש וסוד. אבל כל זמן שלא יבין הסוד, אפילו הפשט אינו ברור בידו" (הגר"א, על משלי, פרק ב', פסוק ט').
• "מובא בסידור הגר"א ז"ל, שתחילת ההשגה מתחילה מהסוד, ואחר שמשיגים חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש, ואח"כ חלק הרמז. ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריָם, אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, א').
• "ראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיְנים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות… ולפי זה יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב ה' במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו, שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלמותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיְזַכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים. ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסוים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטוהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלמותו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ד-קנ"ה).
• "כשהאדם לומד תורה והוא רוצה להגיע לבחינת, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע, אז הוא צריך להשתדל, שיהיה לו תמיד "סומכים בתורה". ש"סומכים" הוא בחינת מזונות, שהיא אהבה, ויראה, והתרוממות רוח, ורעננות, וכדומה. וכל זה הוא צריך להוציא מהתורה. כלומר, שהתורה צריכה לתת לו תולדות כאלה. מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואין לו אלו התולדות, אין זה נכנס בגדר של תורה. מטעם ש"תורה", הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", שמעתי, מאמר ו').
• "ומה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בהבורא, מחמת קדושת העניינים, שמדברים משמות הקדושים… וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך" (הרב ברוך שלום אשלג – "הרב"ש", דרגות הסולם, ג' קווים).
• "כתוב: והגית בו יומם ולילה, ולא כתוב: והבנת בו יומם ולילה. אם תבין – תבין, ואם לאו – שכר הלימוד בידך. והראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה" (הרמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, בהקדמה).
• "אחת מהנפלאות של תלמוד רזי התורה היא, שבזמן שאדם לומד את העניינים הנישאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מכל מקום הם מרוממים את כל מהותו, וא"כ מבהיקים העניינים עליו את אורם" (הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק י', סעיף י').
• "נמצא בה [בחכמת הקבלה], סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תורת הקבלה ומהותה").
• "כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכוונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף, בה צָרוּר זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב. שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה').
• "יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, היינו הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע" (הרב ברוך שלום אשלג – "הרב"ש", דרגות הסולם, באורייתא אתברי בר נש).
• "הנה רשב"י חיבר ספר הזוהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהיתקנו במערה… זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה" (הרמח"ל, אדיר במרום, כ"ד).
• "ולזה הספר יקרא ספר הזוהר, מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון. ודרך אורו, משפיעים בהשגחה אלוהית כל המתעסקים בו, שהיה אור ושפע עליון מהדעת מושפע בסודות תורה. כיוון שנשפע משם, נקרא החיבור הזה ספר הזוהר, כלומר שנשפע מהזוהר ההוא" (הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, ב').
• "כשעוסקים בחיבור זה (ספר הזוהר)… חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו" (הרמ"ק, אור יקר, שער א', סימן ה').
• "לשון הזוהר הקודש הוא מסוגל לנשמה, אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עימו" (ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, ליקוטים).
• "כל אות ואות של ספר הזוהר וכתבי האר"י… הם תיקונים גדולים לנשמה לתקן כל הגלגולים" (ר' יצחק ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ').
• "חיות האדם הישראלי תלוי בספר הזוהר" (ר' יצחק ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ').
• "צריכים ללמוד, ולעיין בספרים שמדברים בנחיצות של עבודה של להשפיע, עד שהאדם יבין וירגיש, שאם לא יהיה לו הכלי הזה, אין הוא מסוגל לזכות להיכנס להקדושה" (הרב ברוך שלום אשלג, "הרב"ש" – כתבי רב"ש א', מי מעיד על האדם).
• "אין לאדם לעשות שום דבר רק להתחבר לספרים וסופרים שעוסקים ברצון להשפיע… ואז ממילא הוא יחשוק לרוחניות בלי שום התאמצות". (הרב ברוך שלום אשלג – "הרב"ש, כתבי רב"ש ג', עניין שיתוף מידת הרחמים בדין).
• "מעת שמלאכת הדפוס נתפשט בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתבטלה מחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אות נפשם, לפרנסה ולכבוד, וכדומה… ומעת ההוא התחילו להתרבות הספרים גם מסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד, וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך, ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים, שיש להם שייכות לסוג הזה [ספרי קבלה], הולכים ומוצאים סברות מדמם ובשרם עצמם… ותולין הדברים ברומו של עולם, לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להיזהר. גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות. ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את ציפורניהם בחכמת הקבלה… ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר, אשר עושים שם מטעמים כאלה, שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם. ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה, ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל: להורות לצבור איזה ספר שראוי להגות בו, ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו, משום שמלאים דברי הזיה חס ושלום, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היה מלאכת הבירור הזה מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות. ועתה נבערים יתעללו בה. ולפיכך נשתבש מאד דעת הציבור בתפיסת עניינים האלה. ואלה הם הסיבות, שהוציאו אותי מחוץ לגדרי. והחלטתי, כי עת לעשות לה', ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקיבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעות לסוג האמור, ולהפיצו בקרב העם" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "עת לעשות").
• "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה 'גם', באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם" ("זוהר לעם", אחרי מות, 56-55).
• "אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה… נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל', ב').
• "כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה" ("זוהר לעם", כי תישא, סעיף 54).
• "עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והציבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו – הספרי קבלה… שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלימות… שמהשי"ת יוצא השלימות בראשונה אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלימות המונח וקיים בעולם העליון… פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את היסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את היסטוריה הבאה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", כתבי הדור האחרון).
• "שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסיגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", אגרת ל"ח).
• "אמנם, אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב". הרי שהמציאו לנו עניין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כוח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצוות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה"" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"א).
• "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופנה, כי גם אנכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה, כי הדרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו. אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר, ואדרבה נצטויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי, ומכונה אצלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תורת הקבלה ומהותה").

חירות הרצון

• "כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כורחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חופשית, לבחור בייסורים, או לדחות את העונג. ואחרי הכול אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כוח מושך, המושך אותם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא – והמבריח אותם מהסיבות המכאיבות. ובכוח שתי אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל. ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החופשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת – לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה – ולא רצוני החופשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בניגוד לרצוני, כי יותר נוח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותיי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונימוסים של אחרים, שהם החברה. אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי?" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").

• "המושג הזה המתבטא במילה 'חירות' מטושטש אצלנו מאוד, ואם נתעמק בפנימיותה של המילה הזאת, כמעט ולא יישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חירותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חירות, זאת אומרת, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החופשי" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").

• "לב שרים ומלכים ביד ה'" (משלי כ"א, א').

• "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י).

• "אין אדם נוקף אצבע מלמטה, עד שיכריזו עליו מלמעלה" (תלמוד בבלי, חולין ז', ע"ב).

• "כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא שולח אותה למוחו של אדם, והוא כוח התנועה של אדם, של בהמה ושל כל חי. דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מידתה, כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר. כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מוח הדמיון שלו, וכיוון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "פרי חכם – שיחות", מאמר "סוד שמותיו יתברך – ישועה וצדקה").

• "הבורא ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב האדם סוף כל סוף, להשיג אותו בשיעור אמיתי שזה סוד, (שמואל ב' י"ד, י"ד) 'לבלתי ידח ממנו נידח'" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "פרי חכם – שיחות", מאמר "סוד שמותיו יתברך – ישועה וצדקה").

• "הכול מאיתו בהשגחה פרטית, וכל מה שקרה לו מנזק וצער, הכול מה' הוא. וכן כל מה שהיה לו מרווחה ועדן, היה מה'" (רבי יהונתן בן נתן נטע אייבשיץ, ספר "יערות דבש", חלק ראשון, דרוש א').

• "כל אחד מאיתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כוחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה, התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אותי בעל כרחי ושלא מדעתי. אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העיוור, שאין לו, לא דעת ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העיוור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").

הנקודה שבלב

• "חלק אלו-ה ממעל" (איוב ל"א, ב').

• "סוד נשמות בני ישראל, הוא סוד 'חלק אלוקי ממעל' (איוב ל"א, ב'), אשר הנשמה היא השתלשלה על דרך עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעולם הזה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמת פי חכם").

• "בכל אדם מישראל יש פנימיות, שהיא 'ישראל' שבו, שהוא 'הנקודה שבלב'" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ו).

• "בכל אדם, אפילו בחופשי יש ניצוץ (נקודה שבלב) בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלוקים. וכשהוא מתעורר לפרקים, מעורר בו תשוקה לדעת את האלוקים או לכפור באלוקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכול" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

אדם ובהמה

• "השם 'אדם' המורה על אֶדַמֶה לְעליון, זהו עיקר התכלית" (השל"ה הקדוש, "תולדות אדם", הקדמת תולדות אדם, ג').

• "אין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ח).

• "אדם נוצר כדי להרים את השמים" (רבי מנחם מנדל מקוצק).

• "תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא היתה, אלא בשביל האדם" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ט).

• "אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא שכל עניין ההוויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה הטבועה בו להשתוקק לעבודתו יתברך, ובזה נעלה הוא על הבהמה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "וזאת ליהודה").

• "כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכוח מחשבי, שבסגולת הכוח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבוא התרנגולת ותחמם הביצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הביצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", עיתון "האומה").

• "בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות תחת ממשלתם עצמם, כוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאוד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם").

• "בשעה, שהאדם מואס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחופשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח שלא ייארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית המוטבע בו. והבן זה היטב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").

• "בביאת האדם אל אהבת זולתו עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף אל עולם נצחי ורחב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").

הכול צפוי והרשות נתונה

• "הכול צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון" (משנה אבות ג', ט"ו).

• "על כורחך אתה נוצר, על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת" (משנה אבות ד', כ"ב).

• "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", חלק א').

• "בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא, כבר מוכנה התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה. וסוף הכול – לשוב לתיקון. (הראי"ה קוק, אורות התשובה, פרק ו', סעיף ב').

• "איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם" (רבי מנחם מנדל מקוצק).

• "באין סוף כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלמותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם, אשר עוד באין סוף, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם התמלאו על שלמותם ומילואם הסופי, והשלמות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", חלק ב').

• "באמת, תכף במחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו של הבורא גומרת הכול, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותכף יצאו והתהוו כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בַּעַדַן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון. והוא מטעם, כי בנצחיות הבורא, העבר והעתיד וההווה, משמשים כאחד. והעתיד משמש לו כהווה. ואין עניין מחוסר זמן נוהג בו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", י"ג).

• "כל כוח החידוש וההתפתחות שלנו, אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "סוד העיבור – לידה").

• "במקום שמסתיימת חכמתם של המחקרים – משם מתחילה חכמת הקבלה" (רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, רכ"ה).

• "נמצאים הרבה מתנגדים לשיטה הטבעית, אף על פי שמכירים היטב האמת שבה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכילה, והיא המפעילה את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה'אנוכי' שלו. ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרוויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו. וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית – רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "החירות").

• "מצינו בתורה אצל אהרון שאמר חג לה' מחר על י"ז בתמוז שאז נשלם המ' (40) יום ראשונים שהיה משה רבינו ע"ה בהר ואמר שאז ירד מההר עם השני לוחות בידו. ולולי הקלקול היה אז חג לה', שאז היה צריך להיות יום שמחת לבו של הקב"ה כמו במתן תורה… ואם לא היה הקלקול בעגל ולא נשתברו הלוחות היה אז בי"ז בתמוז החג לה' שהוא יום שמחת לבו, שאז היה נתקיים כמו שדרשו חז"ל על פסוק "חרות על הלוחות" – חירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות והיה נחקק הדברי תורה בלב ישראל". (פרי צדיק לחמשה עשר באב, אות א')
• "בפרשת מעשה העגל אמר משה לאהרון מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה… וכבר הגדנו שאהרון התבונן בעיקר הדבר, מאין בא שעדה קדושה כזו… יבואו לטעות גדולה כזו… והבין שהכל נמשך מפאת העדר התאחדות ישראל, באשר הם היו דור דעה ואין דעתם של בני אדם שוות, ומחמת מעלתם זו נמשך העדר התאחדות, אלא בעוד משה רבינו ע"ה היה אתם עמם במחיצתם היה הוא מאחדם ומחברם, ובעוד כנסת ישראל למטה כאיש אחד בלב אחד הם עצמם כחומה בצורה בפני כוחות חיצונים ואין יכולין להתגנב לתוך כללות ישראל, אלא כשמוצאים סדק ובדק בחומת ישראל". (שם משמואל, פרשת ויקהל)
• "כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהן טעות וכוחות חיצונים, כי כאשר הם כאיש אחד בלב אחד הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע… וזהו עניין מ"ש "ויקהל משה", מה שלא נאמר בציווי השי"ת למשה שהיה קודם מעשה העגל, שאז לא היה נזקק להתאחדות ישראל, ואפילו כל יחיד מישראל היה יכול לעשותו, כי אז גם כל יחיד ויחיד היה לו כח כללי מפאת כוחו של משה שהיה כוללם… אך לאחר מעשה העגל שישראל אבדו מעלת החיבור נזקק לחיבור חדש וכח כללי… ונעשו כולם אגודה אחת וכאיש אחד בלב אחד התנדבו כולם למשכן אחד, ומזה הכח נשלמה ההתאחדות, על ידי המשכן, מה שמקודם החטא לא היה נצרך לכל אלה". (שם משמואל, פרשת ויקהל)
• "בג' שבועות אלו (בין המצרים) הנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות… ובט' באב חרב הבית בראשונה ובשנייה גלו ישראל. אבל באמת כל זה היה הכנה, שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו (שבת פ"ז) "יישר כחך ששברת" שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה… ובט' באב נולד תיכף משיח כמ"ש (במדרש איכה) והיה חורבן הבית הכנה לבניין השלישי שיהיה… ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות". (פרי צדיק, פרשת פנחס, אות ט')
• "בזמן שישראל כולם באחדות אינן מתיראין משום דבר, וע"כ עם עונש הגלות נספח אליו פירוד הלבבות ושנאת חינם, כי בלי זה לא היה אפשר להיות גלות כלל. וע"כ ראשית הצרות היתה בשבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר, וכעניין שפירש"י מגילה (ב' ע"ב) שבאין חומה הם מופרדים, והוא ביום שבירת הלוחות ועבודת העגל… וזה גרם שבירת הלוחות… וממנו נסתעף שנבקעה העיר". (שם משמואל, פרשת בלק)
• "בגמר המירוק לנו, בעת הגאולה, לא די שנחזור למעלת הגדולה שהיה לנו כבר, אלא אף שיהיה יתרון גדול לאור העתיד, בכמה מעלות טובות יותר ממה שהיה… ויתרון התרוממות הזה בא מכח חושך הצרות. וכל המרבה להתאבל הוא מוסיף על עצמו אור חדש גדול לעתיד, כי בגודל האבילות נראה כאלו עתה נחרב בית המקדש… והמתאבל נראה בעיניו כאלו עתה נעשה החורבן… ואז מזדכך לגמרי ומתבטלין הקליפות, ואז יבוא האור הגדול בלי הפסק שום מסך. ומזה נמצא שכל הגליות והצרות יבואו באחרית הימים לטובה, והם לתכלית עצם הטוב". (השל"ה הקדוש, שני לוחות הברית, מסכת תענית)
• "שבירת הכלים: עניין תיקון הבא ע"י הקדם השבירה הזאת, באופן שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע"מ לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה למה לו לקלקל ואח"כ לתקן, לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והרווח הגדול אשר חשב הבורא ית' בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם זולת ע"י קלקול הכלים באופן הזה, ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא למפרע (שהתברר העניין מלכתחילה) שלא היו מקולקלים מעולם". (בעל הסולם, אור הבהיר, שבירת הכלים)
• "עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ע"כ צריך כל אחד להכלל בכלל ישראל, באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה לא היה אפשר כלל לקיים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות". (ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות עָרֵב)
• "חרב הבית בשביל שנאת חינם, שנחלק לבבם ולא היו ראויים למקדש שהוא התאחדות ישראל". (נצח ישראל, פרק ה')

• "כשקלקלו המקדש שבתוכם אז לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו רחמנא ליצלן". (רב חיים מוולוז'ין, "נפש החיים", שער א', פרק ד')

• "נחרב הבית בשביל שנאת חינם, שנחלק לבבם, והיו מחולקים, ולא היו ראויים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל". (המהר"ל מפראג, ספר "נצח ישראל", פרק ד')

• "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חינם". (בבלי, יומא ט', ב')

• "העידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חינם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח". (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "האומה")

• "על ידי בית המקדש וירושלים נעשו כל ישראל כאיש אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו, עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד, וכאשר היה חלוק ביניהם נחרב המקום שנעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על ידי שנאת חינם של קמצא נחרבה העיר והמקדש". (מהר"ל מפראג, חידושי אגדות, גיטין נ"ה, ב')

• "עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם". (הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', עמ' שכ"ד)

• "היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני… לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות הם סיבות ההתרוממות, וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו כדי שיצא אור גדול מהחושך… כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות תם עונך בת ציון, ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בניין בית עולמים הנצחיים". (השל"ה הקדוש, שני לוחות הברית, במדבר דברים, פרשת בלק)

• "הנה התורה הקדושה היא נצחית ללמד לדורות עולם, ומה זה בא הפסוק ללמדינו… על מה שנקראו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב "בין המצרים"? ונראה לומר… שרשעים במעשיהם הרעים ממשיכים את ההנהגות העולם על פי הטבע, שהוא גימטריא אלהי"ם והוא גבורות ודינים, וגורמין חורבן העולם חלילה, אמנם הצדיקים במעשיהם הטובים ממשיכים את שמות הקדושים… לתוך שם אלהי"ם וממתיקים הדינים. והנה ידוע שבעיתים הללו, בין י"ז בתמוז לתשעה באב, גברו הדינים והמקטרגים עד למאד עד שנחרב הבית המקדש". ("מאור ושמש", פרשת בלק)

• "יש גלות השכינה של הפרט, ויש של הכלל. כשהאומה בכללה דוחה את הניצוץ הקדוש על ידי חומריות ועם הארצות, כשהמצב הזה מתפשט באומה הרי זה מצב של חורבן חס ושלום, מי שאינו מרגיש ומצטער בזה, הרי זה סימן שגם אצלו הגיע החורבן חס ושלום. אך מי שמרגיש את גלות השכינה שבתוך עצמו, ומצטער על אי יכולתו להידבק בהשי"ת כראוי, ועל חורבן בית המקדש שבלב, ויגדל צערו עד כדי בכי, הרי זה כבר תיקון לגלות השכינה שבלבו… ולא עוד אלא שכל הצרות שה' מביא על עמו – תכליתן לסובב לאדם סיבות נפשיות שיצטער על חורבן בית המקדש הרוחני שבלב. והיא היא דרך הגאולה". (הרב אליהו אליעזר דסלר, "מכתב מאליהו", חלק ב', עמ' מ"ז)

• "ואנן מה נענה, כי כל היום אנו מצטערים על חורבן הבית ועל הגאולה, ולא דעת ולא תבונה בנו לומר, הלא בחורבן בית שני היו התנאים הקדושים – רבים וגדולים בתורה ובמעשים טובים, וכל זה חרב בעוון שנאת חינם, ואם עתה אין אנו באחדות, ויש שנאת חינם, איך יתכן שיבנה בית המקדש, כיון שסיבת חורבנו לא פסקה ממנו, ואיך אנו אומרים "כי לישועתך קווינו כל היום" ונצפה לישועה, ושנאת חינם עדיין בנו?! אוי ואבוי! כי זה דומה לנוטע אילן, ובידו השנית ברזל לחותכו ולשורשו, וכה מעשהו יום יום, היש שטות גדול מזה?! ומה יצדק אנוש במעשים טובים כל עוד טומאתו בו – שנאת חינם – ואיך לא נחוש על עוון חילול שמו הגדול זה כמה מאות שנה בעוונותינו. ואפשר כי זה טעם שצריך לצפות לישועה, כלומר, להתעורר לסלק שנאת חינם, דלא אפשר שיבנה עד שיתקן סיבת חורבנו, וכיון שהוא מצפה לישועה, מוכרח לסלק שנאת חינם, שאם לאו, איך יצפה והוא הגורם להחזיק בחורבנו. וזה שנאמר (ירושלמי, יומא א', א') כל דור שלא ניבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, דלא ניבנה מסיבת שנאת חינם, והוי כאלו נחרב, דזה היה סיבת חורבנו". (החיד"א, "דברים אחדים", דרוש ו')

• "בדרך נוספת דורש בעניין הי"ד בשנות השואה האיומות, ולמרות שלא נזכר ר"ע בפירוש, יפים הדברים להיאמר עליו: נודע שהתגלות הדין הוא למעלה מהתגלות של רחמים, רק שלעת עתה קשה לקבלו ולהשיגו ונעשה ממנו דין ועונש ח"ו… לכן הצופים, כמו שהצופה עומד במקום גבוה ומביט מלמעלה למטה, כן הנביאים שראו הכל מלמעלה ממדרגת קדשם תיקנו את מנצפ"ך בכתב, שהכתב, שבו אפשר לעשות התגלות יתירה, יתגלה בו ההתגלות הגדולה… היינו מכל צרות ישראל דין ועונש גילו הם שבאמת היא התגלות יתירה… אבל רק מפני שהנביאים הביטו על צרות ישראל כצופים מלמעלה, לכן ראו בהן גודל האור, מה שאין כן מי שמביט מלמטה על צרות בלבד קשה לו לראות את האור שבו". (האדמו"ר מפייאסצנא, אש קודש, הדרוש לשמיני עצרת, עמ' ע"ד-ע"ו)

• "כתיב (במדבר י"ד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חינם – ואני קובע לכם בכיה לדורות… מגלגלין זכות ליום זכאי וחוב ליום חייב". (מסכת תענית כ"ט, ע"מ א')

• "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו) והתוודו את עונם ואת עוון אבותם וגו'". (הרמב"ם, הלכות תענית)

• "סיבת הגלות שגלו ישראל בין האומות, מה עניינם. ואמרנו כי אדה"ר היה כולל כל הנשמות והיה כולל כל העולמות, וכשחטא נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות הנחלקות לשבעים אומות, וצריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה, ללקט שושני הנשמות הקדושות, שנתפזרו תוך הקוצים ההם. וכמ"ש חז"ל במ"ר, למה גלו ישראל בין האומות, כדי שיתוספו עליהם גרים וכו' והבן זה היטב". (ר' חיים ויטאל, שער הפסוקים, פרשת שמות)

• "לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". (פסחים פ"ז, ע"ב)

• "השתעבדו ישראל בכל האומות, כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כנגד כל העולם". (זוהר לעם, פרשת שמות, סעיף 288)

• "הנה נקבע שיהיו ישראל בגלות כדי לתקן את אוה"ע". (מאורות הראי"ה לפורים, דף רל"ז-רל"ח)

• "גלות הוא פיזור האומה שהיא בגלות ואין להם התאחדות כלל, והגאולה הוא הפך זה שהיא קיבוץ והתאחדות אותם שהיו פזורים ומפורדים". (מהר"ל, ספר גבורות השם, פרק כ"ג)

• "מרחוק ה' נראה לי, ואהבת עולם אהבתיךְ. "מרחוק" – בגלות, והיה זה מפני האהבה הגדולה, שאינה מתגלה אלא רק ע"י הגלות. הגלות הוא התיקון, שיהיו בני ישראל משתחררים מהגלות, ויתגלה אהבת ה' אלינו". (זוהר לעם, פרשת ויחי, סעיף 22)

• "אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכול – היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, התנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם… ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שהתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במידה מרובה מתוך התערובת שקיבלה מהחוץ. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאוד". (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה")

• "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם. ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים". ("מאור ושמש", פרשת ניצבים)

• "סילוק האחדות גרם לשנאת חינם ונחלשה חומת ישראל, ועל כן היה כוח ביוונים לפרוץ חומת ישראל". ("שם משמואל", פרשת מקץ, חנוכה, ליל ז')

• "נצטווינו בכל דור ודור לחזק בינינו את האחדות". ("ספר התודעה", פרק ט"ז)

• "כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהן טעות וכוחות חיצונים, כי כאשר הם כאיש אחד בלב אחד הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע". ("שם משמואל", פרשת ויקהל)

1) "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל,

אלא הכול היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות

ולהאציל את הנאצלים,

להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.

הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם את האור ההוא,

והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני

מהנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.

באופן שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,

אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני

באמצע אור האין סוף ממש,

הנה כבר היה מקום,

שיוכלו שם להיות הנאצלים,

והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,

מלמעלה למטה,

המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה

כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו

היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באין סוף,

כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,

היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם"

(האר"י, עץ חיים, חלק א', שער א').

2) "אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח קודש והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת… והנה… בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית [קדוש שירד לנו מהשמים] הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. במעשה בראשית במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י… יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפה האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון… מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת… וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. וכל זה השיג… מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה" (עץ חיים, הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות).

3) "בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ח').

4) "בעת פטירתו [של האר"י ז"ל] לא היה שם הרב חיים ויטאל ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל [אומר הרח"ו], כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא [היינו מהר"י כהן ז"ל], ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי ואמר, היכן הלך חיים? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי? ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו [מהר"י כהן ז"ל] מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר [האר"י ז"ל] תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר [מהר"י כהן] וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם… ותיכף נפטר לחיי עולם הבא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ט).

5) "האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", שמעתי, מאמר "ולקחתם לכם פרי עץ הדר").

6) "ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, אשר הארת נשמה זאת היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים לגלות חכמה העליונה. ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזאת, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם במלים המתאימים לדבר, באופן שלא יכשלו המעיינים בה. שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. ע"כ הבנת דבריו ז"ל.

ויש להוסיף כפי מה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם.

וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.

ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", "גילוי טפח וכיסוי טפחיים").

7) "ונאמנה דעו כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.

לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש" (ר' פנחס אליהו הורביץ, ספר הברית השלם, חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה').

8) "אור תורתו וחכמתו הקדושה של הבעש"ט ז"ל, נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל בייחוד" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט').

9) "שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ח).

"הזהיר מורי ז"ל [האר"י] לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירני מורי בעניין זה" (מהרח"ו, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח).

10) "יום אחד בערב שבת יצא האר"י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: "נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: "איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?" וקצתם אמרו: "טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך".

אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: "איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם" (מובא בספר תולדות האר"י).

11) "בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש… ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ… ואין לו חיים ולא חלק בחיים" (ר' יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז').

12) "לא תיפטר מעסק חכמה זו, כי על מה ולמה אתה חי, ולמה התגלה לנו זאת, ולמה שלח ה' לנו להתגלות בדורנו מה שלא גילה זולת בדורו של רבי עקיבא ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו, הוא עֵסק חכמת האר"י ז"ל" (ר' צבי הירש מזידיטשוב , סור מרע, כ"ט).

13) "אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו ובדברי חכמת אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים" (הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה).

14) "ובעת ימות המשיח, התגברות הרע והעזוּת והמידות רעות, בהנהגות ראשי ערב רב, התגלה האור הגנוז מן השמיים, ספר הזוהר והתיקונים, ואחריהם כתבי האר"י. ובזה הלימוד, מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה להדביק עצמו באור עליון, ויזכה לכל מידות טובות שבעולם" (ר' יצחק אייזיק ספרין, היכל הברכה, פרשת דברים, ר"ח).

15) "יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בזמן המשיח, אשר הרע והמינוּת גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים, כתבי האר"י, והיו מבטלים כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור" (ר' יצחק אייזיק ספרין, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ').

16) "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ט).

17) "מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה – על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיְנים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח).

• "אמרו בגמרא (תענית ד', ח') לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב… בהגיע יום חמשה עשר נתעורר הרחמים הגדולים עלינו… ומתחילים ימי הרצון, לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכול לטובה ולישועה ונחמה" (ספר "תפארת שלמה על התורה", פרשת דברים).
• "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, כי שניהם בחינה אחת, כי ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב היתה הגזרה של מתי מדבר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב" (ספר "ליקוטי הלכות", הלכות גיטין, הלכה ג').
• "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים: בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות, אלא חמישה עשר באב מאי היא, אמר רב יהודה אמר שמואל, יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל', ב').
• "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה (תענית ל', ב')… כי הימים האלו נקראים ימי הרצון, כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים, שיהיה חפצו ורצונו לראות בטובת חברו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות… כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ה' אותו בעושר וכבוד יהיה עומד ומצפה לראות זאת גם כן אצל חברו. וגם בענייני עבדות הבורא ובתורה וכל העניינים יהיה לבבו שלם כן עם רעהו. לראות בטובת חברו כמו בעצמו. וזה פירוש 'רצון יראיו יעשה'. פירוש, כאשר הקב"ה רואה הרצון טוב אשר ליריאיו לראות בטובת חברו. אזי הקב"ה כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות גם כן רצון כל איש כלול בחברו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חברו" (ספר "תפארת שלמה על התורה", פרשת דברים).
• ""אהבה" היא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים" ("כתבי בעל הסולם", אגרת ב').
• "יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן לגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, מה דסני עלך לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו. כמו שכתוב, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו. וענין יראה מבואר ב'הסולם', שהיא יראה שמא לא יוכל להשפיע לה', כי מדרך אהבה הוא שרוצה להשפיע לה'. לכן למי שיש אהבת ה', אז הוא רוצה להשפיע, שזה נקרא דבקות, בבחינת "ולדבקה בו", שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מוסר לו תורה וחכמה. נמצא שלימד אותו על רגל אחת, היינו שעל ידי אהבת הזולת יגיע לדרגת אהבת ה', אז יזכה לתורה ולחכמה" ("כתבי רב"ש" – ג', "אהבה עצמית ואהבת ה'").
• "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י', י"ב).
• "עִיקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִיקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִיקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִיקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם ("ליקוטי הלכות",  ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד').
• "עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אל יבהילוך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים" ("ליקוטי עצות", ערך "שלום").
• "כשבאו החברים לפני רבי שמעון, ראה סימן על פניהם, שהכיר בהם מה שבאו לשאול אותו. אמר, בואו בנים קדושים, בואו אהובי המלך, בואו אוהביי, בואו האהובים אלו על אלו. כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח היתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת" (ספר "זוהר לעם", "כי תישא", סעיף 54).
• "צְּרִיכִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת… כִּי עִיקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת, כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת" ("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד').
• "היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמו שכתוב, 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה'. והכול עומד באהבה" (ספר "זוהר לעם", "ואתחנן", סעיף 146).
• "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר – בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם" (פרקי אבות, ה', ט"ז).
• "כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ב').
• "הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש", ד').
• "אי אפשר, כי אם על ידי אחדות ואהבה ושלום, שיוכללו כל ישראל יחד באהבה ואחדות גדול" ("ליקוטי הלכות", חשן משפט – הלכות ערב).
• "אנחנו חייבים לאהוב איש את אחיו, לא באהבה שהיא רק כדי לצאת ידי הבריות, כי אם באהבה אמיתית הראויה לאחים בני אב אחד ממש" (הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו").
• "העיקר שיהיו כולם באחדות אחד" ("מאור ושמש", פרשת ויחי).
• "אנחנו חייבים במידת אהבה יתרה ונפלאה איש לרעהו" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").
• "בביאת האדם אל אהבת זולתו… עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לה' והשפעה לבריות" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").
• "עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', עמ' שכ"ד).

• "האידיאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוד כלל, היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות, אין שום פרט נסקר אצלה כי אם בתור חלק של כלל. בשביל כך אינה יכולה  להכיר שום טוב, רק טוב כללי" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ד', עמ' תנ"ג).

• "הרצון להיות טוב לכל, בלי שום הגבלה. לא בכמות המוטבים ולא באיכות הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמת ישראל, זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה" (הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, ח"א, אגרת ק"ע).

• "הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ד').

• "אנחנו חייבים במידת אהבה יתרה ונפלאה איש לרעהו" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").

• "אנחנו חייבים לאהוב איש את אחיו, לא באהבה שהיא רק כדי לצאת ידי הבריות, כי אם באהבה אמיתית הראויה לאחים בני אב אחד ממש" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").

• "אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט… אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאוויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל שכן בחיי הציבור כולו" (הראי"ה קוק, "אורות", עמ' ק"נ).

• "האחדות, שבאה מפני דרישת טובתו של כל יחיד, למטרת אהבת כל יחיד לעצמו היא אחדות מקרית, שיסודה היא אהבת הפרט העצמית, ואין סופה להתקיים, כי אין לה מרכז אמיתי, וגם כשהאחדות לכאורה מתגדלת סופה לשלהבת שנאה ומלחמת אחים, בהיות כל יחיד מושך להנאת עצמו. אבל האחדות שבאה מצד ההכרה בערך התכלית העליון שבא רק על ידי שלום הבריות, יסודתה באהבת הכלל באמת וסופה להתקיים, וכרבות ימיה כן תוסיף להתגדל ולהתחזק" (הראי"ה קוק, עולת ראיה ח"א, עמ' רנ"ז).

• "כוח גדול יגלה בנשמתנו, כשנשאף לבסס את מעמדנו הרוחני, לא ע"י נטייה פרטית לאיזה שיטה מיוחדת או ע"י התמכרות לאיזה אידיאלים פרטיים, אלא ע"י צירופם של כללות הכוחות של האידיאלים, הבודדים כל אחד בפני עצמו, המתקשרים יחד לאגודה שלמה, ע"י הזרחת האור של שורש נפשנו" (הראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה – טללי אורות, עמ' 20).

• "רק על ידי האידיאלים הא-לוהיים אנו באים בבטחה לאחדות המאירה, הם רק הם מובילים אותנו לחוף בטוח להכרה פנימית: שאי אפשר כלל שבחוג המתנשא יהיה דבר יוצא ונעדר מהאחדות" (הראי"ה קוק, אדר יקר – עקבי צאן, עמ' קנ"ב).

• "דווקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות. התורה בפירושיה הרוחניים כולם, צריכה היא להתעלות אצלנו. כל מי שיש אומץ בלבבו, כוח בעטו ורוח ה' בנשמתו, קרוא הוא לצאת אל המערכה ולצעוק הבו אור!" (הראי"ה קוק, "אגרות הראי"ה א'", אגרת תמ"ג).

• "צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור נרו ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו" (הראי"ה קוק).

• "יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה, ואת  אי האחדות הנפשית, סגולת עולמים היא בנו, השלום והאיחוד, בצורתם האידיאלית, ולכן כל פיזורנו הוא רק ארעי והננו עתידים  להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ד', עמ' תק"ב).

• "בישראל שורה סוד האחדות של העולם" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ב'", תט"ו).

• "האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני והשכלי, עם העולם החומרי, המעשי, הטכני והחברותי, מתבטאת בעולם ע"י ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ד'", עמ' תקי"ט).

• "ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה האלקית, משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכוחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי" (הראי"ה קוק, "אורות", עמ' קנ"א).

• "הלוואי שהיה אפשר להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם" (מתוך שיחה של הרב קוק עם הסופר אז"ר).

• "התכלית הלאומית של ישראל מיוחדת היא בתור חטיבה אחת בעולם, שהיא מצוינת בתקוותה לעצמה לא בשביל עצמה, כי אם בשביל הטוב הכללי, להאיר את העולם כולו באור האמת והשלום" (הראי"ה קוק, עולות הראי"ה א, שפו-שפז).

• "עבודת ה' הנתונה בידי ישראל, תכליתו היא – התרוממות כל האנושות, שאי אפשר שתתרומם אלא ע"י התרוממות עם ישראל. שתתקיים הברכה בו בעצמו, ושיוכל על ידי כן להביא ברכה גם לעולם" (הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו").

• "כל רעש עולמי, לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל, קרואים אנו כעת לתפקיד גדול וקדוש, למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עמנו יחד" (הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה).

• "כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית, לתת לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו… אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה… אז יבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותיהפך לגנאי גמור" (הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, ירושלים תש"ס, עמ' 98–99).

• "בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל" (הראי"ה קוק, "אורות", עמ' ט"ז).

• "הלא בהכרח תעודת ישראל בהיות עם ה', לשכלל צורת המין האנושי, לשמור צביונו ולהעלותו. ובהיות תעודתנו תעודה קיימת ועומדת המתלווה לתעודת הטבע הכללי, שחוקו הוא לשכלל כל הנמצאים, הלא עלינו לשמור אותה עבור חיי כללנו, ובעבור כללות המין האנושי והתפתחותו המוסרית שגורלו תלוי בגורל מציאותנו. ובלי ספק שהתעלות התפתחותו תלויה גם כן בהתעלות כלל עמנו על פי כוחנו הלאומי הכללי" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").

• "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכוח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד', ואלוהיך קדוש ישראל אלוהי כל הארץ יקרא" (הראי"ה קוק, אורות ישראל א', א').

• "הגיע הזמן להזכיר ולהחיות את מה שכבר נשתכח מלבבות רבים. מצב הדור ורוחו דורש ללמד בשכל וממקורה של תורה את אשר היה ראוי להימצא בטבע – את האהבה הלאומית. הלימוד נחוץ לכל המפלגות, לאלה שעומדים בשכחתם, ולא מצאו מסלות בלבבם להרחיב את האהבה הלאומית כראוי להיות בראש לכל טבע ישר וכל מוסר ונימוס נאה, הטוב בעיני אלהים ואדם" (הראי"ה קוק, אוצרות הראי"ה ח"ב, עמ' 726).

• "סמוך לעקבות המשיח מתרבה סגולת האחדות באומה, טמונה היא סגולה זו במטמון של קטרוגים ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפייה לתשועת הגוי כולו" (הראי"ה קוק, אורות הקודש, עמ' ע"ז, כ"ה).

• "עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', עמ' שכ"ד).

• "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אָנוּ עוֹסְקִים בְּתִקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ. וְעַל – כֵּן אָז אָנוּ מִתְפַּלְּלִין עַל הַמַּיִם שֶׁהוּא מֵימֵי הַבְּאֵרוֹת, בְּחִינַת מַיִם טְהוֹרִים, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִתְחִיל הַתִּקּוּן, כִּי עִיקַּר בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְעִיקַּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוֹצִיא מִשְׁפָּטֵנוּ לָאוֹר… וְעַל כֵּן צוֹעֲקִים אָז בְּקוֹלוֹת וְתוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר, כְּדֵי לַחְפֹּר וּלְהוֹצִיא וּלְגַלּוֹת מַיִם טְהוֹרִים, לְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ… כִּי אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ ע"י מַיִם טְהוֹרִים… וְאַחַר כָּךְ אָנוּ זוֹכִין לְסֻכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּיקּוּן הַדַּעַת, שֶׁנִּתְתַּקֵּן ע"י מַיִם טְהוֹרִים, כִּי סֻכָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת אִימָא שמסוככת על בניה, בְּחִינַת אֵם לַבִּינָה וְכוּ', וְזֶהוּ בְּחִינַת סֻכַּת שָׁלוֹם, בְּחִינַת בִּטּוּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבוֹת, כִּי לְאַחַר שֶׁזּוֹכִין לְגַלּוֹת הַמַּיִם טְהוֹרִים בִּשְׁלֵמוּת, ע"י שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, מֵחֲמַת הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, אֲזַי מְתַקְּנִין הַמַּחֲלֹקוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם, בְּחִינַת סֻכַּת שָׁלוֹם… וְזֶה בְּחִינַת וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ, כִּי עַל – יְדֵי סֻכַּת שָׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל – יְדֵי הַמַּיִם טְהוֹרִים… אֲבָל עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, כִּי אע"פ שֶׁכְּבָר זָכוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לִבְחִינַת מַיִם טְהוֹרִים וְזָכוּ אַחַר כָּךְ לְסֻכַּת שָׁלוֹם שֶׁהוּא תִּקּוּן הַדַּעַת עַל יְדֵי זֶה, אעפ"כ עֲדַיִן לֹא נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת לְגַמְרֵי, וְעַל כֵּן בְּכָל יְמֵי הַסֻּכּוֹת מַקְרִיבִין שִׁבְעִים פָּרִים בִּשְׁבִיל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּדֵי לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם וּלְגָרְשָׁם מֵעַל גְּבוּלֵנוּ, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זָר בְּשִׂמְחָתֵנוּ בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ… כִּי עִיקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ, וְעַל כֵּן בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, שֶׁאָז לוֹקְחִין עַרְבֵי נַחַל מִנְהַג נְבִיאִים, כִּי אָז קֹדֶם גְּמַר הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת צְרִיכִין לָשׁוּב וְלַחְפֹּר אֶת בְּאֵרוֹת הַמַּיִם לְהַשִּיג וְלִמְצֹא בְּחִינַת מַיִם טְהוֹרִים כְּדֵי לִטָּהֵר בִּשְׁלֵמוּת מִכָּל בְּחִינַת הַמּוֹתָרוֹת" ("ליקוטי הלכות" – הלכות הושענא רבה, הלכה ב').

• "היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא, והיום הזה נקרא הושענא רבה מפני שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, מאחר שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ" ("פרי צדיק", חג הסוכות, אות כ"ח).

• "הוֹשַׁעְנָא, שזה בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', מִבְּחִינַת צַעֲקַת הַלֵּב מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלִּים הָעֵצוֹת. כִּי הוֹשַׁעְנָא מוֹרֶה עַל צַעֲקַת הַלֵּב כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, בְּצָרָה גְּדוֹלָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבְרֵי בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים, רַק שֶׁצּוֹעֵק מֵעֹמֶק הַלֵּב הוֹשַׁעְנָא, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים הָעַרְבֵי נַחַל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵצוֹת הוֹשַׁעְנָא, כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת צַעֲקַת הַלֵּב, בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, וְעַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה, וְזֶה צְרִיכִים עַתָּה בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, כִּי אָז נִגְמָר הַחוֹתָם בְּחִינַת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְהַחוֹתָם הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. וְעַל-כֵּן לוֹקְחִין עַרְבֵי נַחַל וְצוֹעֲקִין עֲלֵיהֶם הוֹשַׁעְנָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה וְעַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה נִגְמָר הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה" ("ליקוטי הלכות", הלכות הושענא רבה, הלכה א').

• "כל מגמת עבודתנו בימים האלו להעלות המלכות שמים כידוע, והייחוד נשלם בשמיני עצרת, כי בהושענא רבה אנו עושים ז' הקפות, ובהקפות שאנו עושים בהושענא רבה אנו עושים חומות ומגנים אל המלכות שלא יוכלו לקרב אליה הסטרא אחרא להניק מן המלכות. וזהו החותם של הושענא רבה, שתיבת חות"ם הוא אותיות חומ"ת, ועל ידי שאנו עושים בהושענא רבה הקפות, שהם מגנים על המלכות, מתעלה המלכות ביום שמיני עצרת ומתייחד באין סוף ב"ה ונשפע חסדים גדולים על כנסת ישראל… ועל ידי זה נבנה קומת האדם העליון ונשלם הייחוד בשמיני עצרת, שהמלכות מתעלה למוחין" ("מאור ושמש", רמזי שמיני עצרת).

• "כוונת בריאת האדם היה למען יעבוד את ה' וישתוקק בלבו אליו, ובכל יום ויום יקבל על עצמו לאמור מעתה אהיה עובד ה' באמת. ומאז בעת הבריאה ניתן בו כוח ההוא, שאם ישתוקק אליו יתברך שמו באמת ויתחרט על מה שפגם ויקבל על עצמו לאמור מעתה אהיה עובד ה' באמת, יוכל להמשיך עליו אור קדושת עולם המחשבה, שהוא שם אהי"ה עם כל המילויים וזהו החותם של "הושענא רבה" שעל ידי שישראל עושים תשובה וכל אחד מתחרט על מה שפגם וצועק בלב נשבר ובתשובה עצומה וגומר בלבו, מעתה אהיה עובד יתברך שמו באמת. בזה אנו ממשיכים השם אהי"ה עם כל המילויים, שהוא בגימטריה חותם והוא מקיף אותנו וסוכך עלינו לבל יגע בנו שום מגע נכרי" ("מאור ושמש" – פרשת בראשית).

• "ענין הצל, שנוהגים שבליל הושענא רבה, כל אחד בודק את עצמו אם יש לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב (שער הכוונות דרושי סוכות ו' – ז'). ענין הצל הוא סוד הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור. ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן גדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש. וזה סוד אמת – ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה סוד הקב"ה – והשכינה. וזה סוד 'נעשה אדם בצלמנו', ו'בצלם יתהלך איש', שהליכתו של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת אמונה. וזה ענין שבהושענא רבה, צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות. ומה שאנו קוראים בעולמות למעלה 'צלם', הלא למעלה אין שום כובד של אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות – הוא למעלה אור גדול" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", שמעתי, מאמר רמ"ג. ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה).

• "מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח. וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים" (הרב ברוך שלום הלוי אשלג – "הרב"ש", "דרגות הסולם", מאמר "שמחת תורה").

• "כל מגמתנו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת ישראל ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים, ועיקר הייחוד הוא על ידי התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד. ועל ידי עסק התורה והבל פיו של האדם, הוא מייחד את הקב"ה עם הכנסת ישראל, שנשמותיהם של ישראל הם קשורים באותיות התורה… שעל ידי ההבל ועסק התורה נמשכים אורות העליונים אל המלכות… ונמתקים כל הגבורות… שאז הוא גמר הייחוד והזיווג, שאז מתייחד קב"ה עם הכנסת ישראל והם מתדבקים אז בשורש שורשם… וזהו 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם', שאז תדבקו בעצרת שהוא אור אין סוף ב"ה" ("מאור ושמש" – רמזי שמיני עצרת).

• "בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִתְגַּלִּין בְּחִינַת הַמַּיִם טְהוֹרִים, כִּי אָז מַתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל עַל הַמַּיִם, וְאָז נִשְׁלָם בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְכוּת וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז נִשְׁלָם הַתּוֹרָה. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל כֵּן מַשְׁלִימִין וּמְסַיְּמִין הַתּוֹרָה אָז, וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ אֶת הַתּוֹרָה וּמַקִּיפִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעוֹשִׂין שִׂמְחַת תּוֹרָה, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה, וְאָז נִכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד וְנִכְלָלִין כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה בְּיַחַד… כִּי הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עִם חֶלְקוֹ וְסִפְרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהַתּוֹרָה נִכְלָלִין יַחַד, וְאָז יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת… וְאָז נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לַתּוֹרָה אָז, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִכָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל יַחַד, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, וְאָז נִכְלֶלֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית. וְאָז כְּשֶׁנִּכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בְּחִינַת אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמַח, עַל כֵּן זוֹכִין אָז לְשִׂמְחָה, בְּחִינַת שִׂמְחַת תּוֹרָה" ("ליקוטי הלכות" – הלכות הושענא רבה, הלכה ב).